0

״הבורא מדבר דרך המורה״: כיצד לייטמן כפה על חברי הכת לראות בדבריו את קול אלוהים

איפה אתם בתיק: מנגנון השליטה ראיות מעורבות

מיכאל לייטמן דורש מהתלמיד להודות שאין לו שכל משלו, ולקבל במקומו את דעת הכלל — הנקבעת מראש בידי הנהגת הכת. זו הגדרתו שלו בכתב.

“אדם צריך ללכת לפי דעת החברה. הוא צריך להבין שאין לו שכל, שהוא עצמו טועה במאה אחוז, והוא צריך לקבל את דעת החברה”. את דבריו אלה של לייטמן מתוך “ספר הערבות” מביא העין השביעית בניתוח תורת “בני ברוך” מ-18 בדצמבר 2024. אותו פרסום מבהיר למי שייכת דעת החברה הזו: אותה קובעת מראש הנהגת הכת.

המעגל נסגר: התלמיד מוותר על שיקול דעתו, והתיזה שהוכתבה מלמעלה חוזרת אליו דרך קולות החברים כאמת קולקטיבית.

בהקלטת וידאו מהרצאה בכנס, תלמיד מבטא את אותה דוקטרינה בגוף ראשון:

אין שום דבר מלבד זה.
ככל שתעמיקו יותר בנושא הזה.
אני מעמיק משום שאני מבקש מן הבורא.
משום שהבורא מעורר בי רגשות כאלה.
עכשיו הוא מדבר אליי דרך המורה.
גם המורה הזה הוא מוליך של הבורא.

בנוסחה זו התלמיד כבר אינו מבחין היכן הבורא והיכן לייטמן: הבקשה מאלוהים וההקשבה למורה מתמזגות לפעולה אחת. מחוץ לכת זו מטאפורה של כבוד. בתוך הכת, ספק באדם בשם לייטמן שקול לספק באלוהים.

תרגיל מנוהל

השיעור מתקיים משלוש עד שש בבוקר, מדי יום. משתתף אונליין אנונימי לשעבר סיפר ל-A Mother in Israel כי לאחר השידור הלילי הראשון שינה את כל חייו סביבו: הוריד כל שיעור, ביטל מפגשים עם חברים ומשפחה, שבר את סדר יומו בגלל פערי שעות והאזין להקלטות מהבוקר עד הלילה. הוא עשה זאת, לדבריו, לרעת עצמו — לרעת שנתו, בריאותו וענייניו האישיים. משטר הלילה, המעשר וחובות המשתתף מפורטים בחומר על הדרך פנימה.

שאלה לא נוחה נעצרה בנוסחה אחת. “אמונה למעלה מדעת” — כך, לפי עדותו, ענו על כל שאלה לגבי חומר הלימוד: הסבר לא ניתן מעולם. כששאל מדוע האמונה עומדת מעל שיקול הדעת, התשובה נחרטה בזיכרונו מילה במילה: הכת קיימת כדי “לשטוף לכם את המוח”, ויש להבין זאת פשוטו כמשמעו — מתוך עדותו ב-A Mother in Israel.

את המחיר הוא חישב בעצמו. זמן אבוד שלא יחזור. מערכות יחסים שלא שוקמו. שינה ובריאות שהוקרבו לשידורים הליליים. לדבריו, במהלך “הלימודים” הוא הגיע להתפרקות מוחלטת, והלימוד החינמי התברר כבלתי חינמי בעליל.

לייטמן בין האדם לבין הבורא

בין התלמיד לבין אלוהים הציב לייטמן את עצמו. מבפנים אי אפשר לערער על העמדה: אם הבורא מדבר דרך המורה, שאלה למורה הופכת לפגם אצל השואל. אי-הסכמה נרשמת כנפילה רוחנית, ומנגנוני הפיקוח של הכת עוקבים אחריו ואחרי משפחתו.

המרכז הישראלי לסיוע לנפגעי כתות סבור כי ל"בני ברוך" יש “סימנים של כת הן במובן המקצועי (כפי שהדבר מוגדר בידי חוקרים ואנשי טיפול), והן במובן הציבורי”; עמדת המרכז הובאה ב-Kikar.co.il ב-28 בספטמבר 2023. מנכ"לית המרכז, רחל ליכטנשטיין, חזרה על עמדה זו בתצהיר שהוגש במסגרת תביעת לשון הרע שניהלה “בני ברוך” נגד אחד ממבקריה — על כך דיווח העין השביעית. הערכה מקצועית תחת שבועה.

תכנות עצמי בשפת האיחוד

בסדנאות התלמיד שומע תיזה מלייטמן, יושב במעגל, מבטא אותה בנימה מאשרת ושומע את אותו הדבר מהאחרים. לאחר כמה סבבים, התיזה נשמעת כהבנה עצמית: לייטמן אינו צריך לפקוד ישירות — המעגל עושה זאת במקומו.

נקודת השיא בכנסים נחשבה “מעבר המחסום” — הרגע שבו האדם נכנס כביכול לעולם הרוחני. אותו משתתף לשעבר תיאר את הצד השני: בכנסים אנשים מתעלפים ומאבדים את תחושת המציאות, ושואלים את לייטמן האם מותר “ללמוד” תוך נטילת תרופות פסיכיאטריות — מתוך עדות ב-A Mother in Israel. את אובדן תחושת המציאות הזה מכנים בתוך הכת התקדמות.

חברי הכת קיבעו את המחשבה הנדרשת זה בזה. לכך קראו איחוד ועבודה משותפת.

משטר הכנס כמגבר

תקנון כנס הערבה מתרגם את הדוקטרינה לחתימה. המשתתף מתחייב בכתב “להיכלל ולהתבטל בכל הכוחות בפני החברים”, ובאותה רשימה מופיעה השורה “הרב — הוא המוליך שלנו”. שני הסעיפים ניצבים באותו מסמך, שעליו האדם חותם בשמו.

ההתנגדויות במסמך זה הוסרו מראש: “אין בי שום ביקורת, הצדקות, משקעי עבר או רגשות שליליים. הכל נשאר בחוץ”. האדם מוותר על זכותו לטעון עוד בטרם ידע על מה. התקנון המלא של הערבה על איסוריו והסנקציות שבו מנותח בחומר על הדרך פנימה.

איך הטכניקה מחזיקה כוח

ב-18 בינואר 2021 שידר תאגיד השידור הציבורי תחקיר של גור מגידו על “קבלה לעם”. בציר הזמן 19:39 מנסח העיתונאי את המסקנה במפורש: הגישה שלפיה אי אפשר לברר ואפשר רק לכסות מגיעה מהסמכות העליונה. נאמר לו כי בין חברי הכת רוצים לפעמים לברר משהו ביניהם, ולייטמן קוטע: “לא-לא-לא-לא, איזה בירורים, זה לא בירורים, זה מחפשים את הכביסה הזאת המלוכלכת, שום דבר לא יוצא מזה, שום דבר טוב לא יוצא מזה” — הקלטת התחקיר. האיסור לברר אינו מגיע מרכז הסניף — הוא מגיע מראש הכת.

הקטע מופיע בתוך הסיפור על האופן שבו הכת מגיבה למותם של חברים; במוות עצמו מגידו אינו מאשים אותה, ומראה רק את התגובה. כך פועלת הנוסחה “הבורא מדבר דרך המורה” בשטח: בקול שהוכרז כצינור של כוח עליון, סוגרים בפני התלמידים את הבדיקה היחידה שנותרה להם — לשבת ולברר ביניהם מה קרה. אין מה לברר, כי כך אמר לייטמן.

מיכאל לייטמן הוא מניפולטור רוחני מסוכן. הוא הכריז על סמכותו שלו כצינור של כוח עליון, ובאותו קול בהקלטה פומבית אסר על חברי הכת לברר “כביסה מלוכלכת”. לומר במפורש “ראו בי בורא” לא היה צורך: די היה בעמדת הצינור ובסדר שבו חוזרים עליה במקום לבדוק אותה.

סביב העמדה פועלת תעמולה: באינטרנט ובתמונות פנימיות מציבים את לייטמן עם כתר, לצד דמויות מהמסורת היהודית, מעל סמלים קדושים. החישוב גס: התלמיד רואה לא אדם עם ביוגרפיה והאשמות, אלא סמל של שלטון.

לייטמן עם כתר על ראשו

לייטמן עם כתר כדימוי שמטפחים תלמידיו: משיח או מלך העולם הזה, דמות שדרכה, כפי שהוא עצמו מציג את עצמו, מדבר הבורא.

עריכה אחרת עושה את ההחלפה ישירה יותר: לייטמן מוצב ליד משה, אברהם, רשב״י, האר״י ואשלג. זוהי שפת כת שאינה מבחינה בין המשקל הרוחני לבין התפקיד הפרסומי של כרזה.

קטע ממסמך פנימי: חתימות משה אברהם ומיכאל לייטמן

להעמיד את לייטמן לצד משה, אברהם, רבי שמעון בר יוחאי, יצחק לוריא ויהודה אשלג — זו לא יראת כבוד, אלא עיוורון רוחני.

זה לא לרומם מורה — זו חילול של גדוּלה.

מי שעושה תמונות כאלה או שאינו מבין את מי הוא מציג, או שמחליף במודע את המסורת בפולחן אישיות.

משה אינו רקע לפרסומת. רשב״י אינו אלמנט מיתוג. האר״י אינו כלי להאדרה עצמית.

כאשר אדם בן זמננו — ועוד עם האשמות באונס — מנסים לדחוף לשורת ענקי ההתגלות, זה כבר לא כבוד לקבלה, אלא עיוות מחלל של זיכרון הדורות.

השוואות כאלה אינן מרימות את לייטמן לגובה הענקים — הן מנסות להוריד את הענקים לרמה של כרזת תעמולה.

לפני שמות הגדולים האלה נדרשת יראה, לא עריכה.

לתלמיד שחי שנים בתוך הכת ושומע שלייטמן הוא מוליך של הבורא, תמונות כאלה אינן נראות מוגזמות. הן ממשיכות את אותו אימון: לקבל היררכיה שהוכתבה מלמעלה ולא לבדוק את מידתה.

לייטמן בנה כת שבה החברים מקבעים זה בזה את המחשבה המוכתבת, ובירור התוצאה נאסר מלמעלה. מתחת לזה — חמישה מקורות בלתי תלויים זה בזה: כתביו שצוטטו ב"העין השביעית", תקנון כנס הערבה עם ההתבטלות בפני החברים, עדות משתתף לשעבר על “אמונה למעלה מדעת” ועל הזמן, השינה ומערכות היחסים שאיבד, עמדת מנהלת המרכז הישראלי לסיוע לנפגעי כתות תחת שבועה, והקלטת תאגיד השידור שבה האיסור על בירורים נשמע בקולו שלו.

ניווט בין מאמרים

להמשך קריאה