הדרך פנימה אל כת לייטמן: 9 שלבי כפייה והכנעה

מיכאל לייטמן הציב את שיעור הלילה במרכז הכת והפך את הציות ללוח הזמנים להתקדמות רוחנית. בתצהיר שפורסם ב-Ynet ב-4 במרץ 2016, תיארה ״ילנה״ את שגרת בעלה לשעבר: השכמה ב-2:30, שיעור משלוש עד שש, שינה במכונית לפני העבודה, תורנויות התנדבות, שקט בבית משמונה. במשך חודשים אשתו וילדיו כמעט לא ראו אותו, והוא הסתמך על דברי לייטמן: לאישה מספיקות שבע דקות ביום.

לייטמן מסוכן כראש הכת: שמו מצדיק משטר הגוזל מן המשפחה את האב ומשעבד את הבית ללוח הזמנים של המורה. באותו תיק פרסם Ynet באותה עת למעלה משלושים תצהירים נגדיים של חברי ״בני ברוך״, שהכחישו כל כפייה, תקנון סודי, מעשר, נתק מן המשפחה והתערבות לייטמן בחיים האישיים. ידוע למערכת כי שום פעולה משמעותית בכת אינה נעשית בלי פקודתו או אישורו של לייטמן, ושיעור הלילה הוא החלטתו שלו, לא רצון ה״סביבה״.

שיעור פתוח, משטר לילה, חובות, תשלומים, איסור על חומרים זרים, כנס עם בידוד: סדר אחד במסווה של בחירה רוחנית מרצון.

שלב 1 — כניסה חינם

הכניסה אל לייטמן חינמית וללא מעבר לישראל. משתתף אנונימי לשעבר סיפר ל-A Mother in Israel כי נכנס אל הכת דרך האינטרנט: שידורים, אפליקציות מסרים, הורדת שיעור יומית. אחר כך — ביטול פגישות עם חברים ובני משפחה, שינה לפי אזורי זמן, נגן MP3 מבוקר עד לילה, אוזניות עם קולו של לייטמן במקום שינה.

בפרסום בלוג אחר ב-A Mother in Israel מובאים קולות: זוג שנמשך למקום שלא התנגד למוצאו הלא-יהודי של הבעל, ותושבת קריית מטלון ״פ.״ — על מי שעבר להתגורר קרוב יותר למרכז בפתח תקווה. גם כאן הכניסה יומיומית.

שלב 2 — הסרת החסם הדתי

לייטמן מוכר תורה מיסטית כמדע. העין השביעית מתאר את הקבלה שלו כמסלול ״רוחני-מדעי״ אוניברסלי ליהודים ולא-יהודים, לדתיים ולחילונים. למצטרף החדש מובטחת שיטה להכרת העולם, לא אמונה.

מדע במקום דת מסיר את החשדנות של אנשים שלעולם לא היו נכנסים לבית כנסת, אבל מוכנים להקשיב להרצאה על ״חוקי היקום״. הייחוד של ״קבלה לעם״, כפי שמציינת העין השביעית, הוא היומרה ללמד קבלה, תורת הנסתר, ״גם את מי שכלל אינו דתי, או אפילו יהודי״. בחברה החרדית רואים בכך מעשה כפירה.

החסם הוסר. משתתף מקוון לשעבר נזכר: לתלמידים הוצע לא לשנות עבודה, לבוש והרגלים. ובסדר יומו כבר עמדה נקודת חובה — שיעורו של לייטמן.

שלב 3 — ריכוז הסמכות

התואר ״רב״ ליד שמו של לייטמן הוא כלי סמכות. במאמר על הפסאודו-מקובל מפורט על מה הוא מבוסס. ב-2009 האשים מחבר טור בהעין השביעית את הטלוויזיה: את לייטמן הציגו ללא שיח נוקב על האידאולוגיה המשיחית ומבנה הכת בסביבה.

ספקות מושתקים בנוסחה ״אמונה למעלה מדעת״ — כך זכר המשתתף המקוון האנונימי. מקסים דיאמנדי, חבר לשעבר במעגל הפנימי, בתצהיר שפורסם ב-Ynet, תיאר למה הפך לייטמן בעיני התלמידים: ״פולחן האישיות בבני ברוך כלפי לייטמן טוטאלי… איש לא יעז לעולם לסתור אותו, אנשים מתייעצים איתו בענייניהם הפרטיים ומצייתים להוראותיו. הוא נוהג לצעוק מדי יום על חברים בכירים בקבוצה ולהשפיל אותם״. ושם גם: ״לייטמן נהג לומר שמי שלא ‘עבר את המחסום’ (קרי, זכה להתעלות רוחנית) הינו ‘בהמה’״. פולחן האישיות של לייטמן מבוסס על השפלת אנשים. כיצד סמכותו של לייטמן נהפכת לזכות לנהל את התלמיד, מנותח במאמר ״הבורא מדבר דרך המורה״.

שלב 4 — לוח הזמנים כחובה

ב-2006 הפיץ חבר במעגל הפנימי את ״תקנון לחברי בני ברוך״. על פי תחקיר אורי בלאו ב-Haaretz, לא ביקשו מהנמענים לחתום עליו, אך חברי עבר אמרו לעיתון שהתוכן שיקף בעיקרו את הפרקטיקה דאז. נציג ״בני ברוך״ אביהו סופר הכחיש: המסמך מעולם לא היה תקנון רשמי, מקובל, מחייב או מיושם של הכת.

המסמך עצמו, המוצג במלואו באתר, מגדיר את שיעור הבוקר כחובה יומית. שגרת החול בדיוק מ-3:15 עד 06:00, על היעדרות מודיעים מראש, יושבים בשקט מוחלט ויוצאים רק לשירותים; המאחרים — לאולם השני.

Haaretz צפה במשטר זה מבחוץ: 2:15 לפנות בוקר, נהירת גברים למרכז, כמאתיים משתתפים, השיעור התקיים 365 ימים בשנה. הכרטיס המגנטי, הסביר לעיתון חבר הכת לשעבר, פתח את השער והעביר לאחראי דיווח מי הגיע ומתי; עשר דקות לאחר תחילת השיעור התקשר האחראי אל הנעדרים. ״רבים מהאנשים מתעוררים מהטלפון ומגיעים, אחרים מתרצים, יש שלא עונים ואחרים מקבלים על הראש מהאשה, כי כל המשפחה מתעוררת מזה״. זהו מעקב אחר התלמידים ולחץ על בתיהם. ז’יגיילוב בעדות לתוכנית נוצרית-אורתודוקסית תיאר את ניסיונו: כשנתיים בלילות בין שתיים לחמש, שעה וחצי שינה לפני העבודה, ובישראל — תלמידים הנרדמים בשיעורים.

שלב 5 — הקבוצה כלחץ

אותו מסמך מקצה לכל משתתף תפקיד בכת: תורנויות, הפצה, אירועים, סעודות, מרכז; מי שנותר בלי תפקיד מוצא מיד חדש. בנימין קוגן, בתצהיר שפורסם ב-Ynet, תיאר תפקידים מסוג אחר: ״יש חברים בקבוצה שתפקידם לשרת את לייטמן בצרכיו האישיים: מגיש תה, מכיני אוכל, שומרי ראש. יש רכז שאחראי על שיבוץ חברים לתורנות ביטחון של הרב״. הכת עושה מהתלמידים משרתיו של לייטמן. והמשתתף מבקש מראש מחבריו לא להתחשב בטיעוניו ב״נפילה״, הגיוניים ככל שיהיו, ולהחזיר אותו לשיעורים, לשבתות, לאסיפות. ״אנה״ סיפרה באותו תיק בשבועה: ״בתוך כמה חודשים אמרתי לחברים שלי שהם לא חברים שלי, לאחי שהוא לא אחי ולאמא שלי שהיא לא אמא שלי. אמרתי להם שיש לי משפחה חדשה. ‘משפחה חדשה’ היה ביטוי של קבוצת בני ברוך״. הכת מחליפה למשתתף את המשפחה ומנתקת אותו מקרוביו.

התקנון חודר לנישואין ולמשפחה: בין החובות ״להיות נשוי״, בהערה דברי לייטמן שגבר לא נשוי ״אינו יכול להתקדם״. נדרש לשוחח עם האישה על חיי החברה, ללמוד איתה פעם בשבוע, להקדיש למשפחה ערב אחד ולקנות פרחים לשבת.

התצהירים שפורסמו ב-Ynet מראים את המחיר האנושי של הנורמה. מקסים דיאמנדי סיפר על ״לחץ כבד מצד לייטמן ומקורביו להתחתן בתוך הקבוצה״: הרווקים, לדבריו, ״כונו בכינוי המזלזל ‘רבע עוף’״. לאחר מכן עודד אותו לייטמן להתחתן עם משתתפת שהוצעה לו — כי היא מתאימה לו. החתונה באה חודשיים אחרי ההיכרות, הגירושין חודשיים אחריה. בנימין קוגן כתב כי לפני החתונה ביקש את רשותו של לייטמן. ב-2022 נשמעה אותה טענה גם מחוץ לשבועה: במכתב מטעם בנימין ״בוקה״ רפאלי שצורף לתביעת ״בני ברוך״ נגדו, טענו עורכי הדין מאיר אברהם ויגאל דוד כי קיבל הוראה להינשא למשתתפת של הכת ולאחר מכן להיפרד ממנה (News1). על הכפייה לנישואין מעידים תצהירי 2016, מכתב עורכי הדין מ-2022 והתקנון שבו חובת הנישואין נסמכת על דברי לייטמן עצמו. באף אחד מהטקסטים הללו ההחלטה על הנישואין אינה שייכת לתלמיד שמתחתן.

שלב 6 — תשלום וזמן מושקע

המסמך מגדיר מעשר חודשי ותשלומים לאחזקה ולמזון כחובות המשתתף, ובמקרה של בעיה כלכלית שולח למחלקת הסעד. לייטמן עצמו אישר שגובים מעשר: A Mother in Israel מביא את תגובתו לטענות חברי העבר — 10%, ״כמו בכל בית כנסת קהילתי בבני ברק״. לפי חברי העבר באותו חומר של A Mother in Israel, המספרים האמיתיים קרובים יותר ל-20%. אתר ״קבלה לעם״, כפי שמצטט אותו Haaretz, מסביר את משמעות התשלום: ״מעשר הוא אמצעי גשמי לחיבור נשמות אחרות אליכם״. הכת גובה כספים תחת הבטחה רוחנית.

בתצהיר שפורסם ב-Ynet, מסרה ״ילנה״: בעלה העביר מדי חודש עשירית משכרו, ולאחר מכן, כשבדיוק נפתחה לו קרן השתלמות, תרם בעצמו 40 אלף שקלים במזומן לערוץ 66 — ערוץ הקבלה של לייטמן. ״התנגדתי מאוד, אבל לא היה עם מי לדבר״, היא כותבת. זהו ניקוז כספים מתוך המשפחה.

התשלום הוא חובה אישית בתוך המשטר; חשבונות, עמותות, נכסים וגיוס כספים מנותחים בחומר על הכסף והשליטה.

שלב 7 — סגירת מעגל המידע

המסמך אוסר כיוון ״רוחני״ אחר, חומרים שאינם מקובלים בכת, רב אחר וספרות זרה במרכז, למעט לצורכי הפצה. מי שהבחין בהפרה חייב לדווח לוועדת החברה או לבית הדין; מי ששתק — שותף לעבירה.

כלפי חוץ פועל מסנן שני: וידאו, הקלטות וטקסטים מעבירים רק אחרי עריכה וצנזורה, ובשם ״בני ברוך״ משתמשים בפומבי רק המורשים לכך. הכת מחליטה מה המשתתף קורא ומי מדבר בשמה. תחת שמות זרים היא מדברת בעצמה, בצוות של מגיבים ברשת. מקסים דיאמנדי, בתצהיר שפורסם ב-Ynet, תיאר את המשימה: ״ניטור של כל הפרסומים באינטרנט… שעסקו או הזכירו את בני ברוך ואת לייטמן באופן שלילי או ביקורתי״, ובתגובה — תגובות בהגנה על לייטמן ו״בני ברוך״ בשמות בדויים, בהנחיית מחלקת ההפצה; מאוחר יותר הדריך צוות של כשבעים מתנדבים, ״כיצד לכתוב טוקבקים מבלי להסגיר את השתייכותם לקבוצה״. ההנחיות ״הפצת חוכמת הקבלה באינטרנט״, שהגיעו להארץ, קובעות את אותו הדבר: לא להזדהות בשם האמיתי ולעולם לא לכתוב מטעם ״בני ברוך״ או הרב לייטמן. הכת עוקבת אחרי כל טקסט ביקורתי ועונה עליו בקולות זרים — זהו שקר לציבור.

שלב 8 — הכנס כמודל של משטר

תקנון כנס הערבה עוסק באירוע אחד, לא בשגרת היומיום של הכת. התאריך המדויק לא נקבע; הכניסה פתוחה עד חצות ה-23 בפברואר 2012. המשתתף מפקיד טלפון, מחשב נייד ונגן MP3, לן רק בשטח ולא חוזר לאחר יציאה.

אף שורה בתקנון ערבה 2012 אינה קושרת את הכנס לרכישת הבניין. הגיוס מתועד בסרטון הרשמי ״Bnei Baruch asking״ מנובמבר 2013: התלמיד שמעון כרמון (פייסבוק) מוביל את המצלמה במטה וקורא לשותפות בשם ״בני ברוך״: ״לקנות, לא לשכור״, ״אנו מבקשים מכם להיות שותפים״, ״אין לנו זמן״.

בפנים — שקט, צעדה משותפת, תורנויות במטבח, באבטחה, בשירות. המשתתף חייב לציית ציות מלא ל״שוטרים״ הממונים, לא להשמיע ״אפילו חצי מילת ביקורת״ ולבטל את עצמו בפני החברים. אם ההנהלה קבעה שהתנאי הופר, המשתתף עוזב מיד על חשבונו, עם הערב.

לייטמן עצמו נתן הסבר רוחני ללחץ הזה בשיעור מ-27 בינואר 2012: החברה צריכה ללחוץ ולחייב את האדם עד שיזעק שהוא רוצה ״להיוולד״. ולצדו המסמך קובע בידוד פיזי, פיקוח וענישה קולקטיבית: זו תמצית ההכנעה של הכת.

שלב 9 — שתי מציאויות

ארבעה מקורות, בלתי תלויים זה בזה, מתארים בדיוק אותו רצף: הבלוג של משתתף מקוון אנונימי עם שידורי לילה ודחיקת המשפחה, תצפית Haaretz מחוץ למרכז עם רישום מגנטי ושיחות לנעדרים, תצהירים בשבועה שפורסמו ב-Ynet, ושני תקנונים עם חובות וסנקציות שנכתבו בתוך הכת עצמה. התקנונים מעגנים את משטר הלילה, המעשר, סינון המידע והבידוד הפיזי.

מבחוץ — שיעורים בחינם ומילים על אחדות. בפנים: לוח זמנים, תפקיד מוגדר, תשלומים, דיווחים, איסור על חומרים רוחניים זרים. תלונה אישית הולכת במסלול פנימי נפרד: מקרה אחד — בהתכתבות ״איך ממשיכים לחיות?״.

לאן הולך המנגנון הזה

המשמעת הפנימית קיבלה מוצא פוליטי: שמות, תפקידים, התפקדות ל״ליכוד״ והצעת חוק על 50 מיליון שקלים מנותחים במאמר פוליטי נפרד.

אחרית דבר

שפלותו של לייטמן ניכרת ברצף עצמו: אדם מגיע לשיעור חינם, והכת משאירה לו השכמה באישון לילה, תפקיד מוקצה, מעשר, מידע מסונן וחברים שהורשו מראש שלא להאמין לטיעוניו. מקסים דיאמנדי הגיע לכת בגיל תשע-עשרה, מהרצאת מבוא, ובתצהיר שפורסם ב-Ynet פירט מה שלא יכול היה עוד להכחיש: ״הדיקטטורה של לייטמן, השליטה של הדירקטוריון בחברי המעגל הפנימי, השיעבוד של חברי הקבוצה לטובת האינטרסים של הארגון והניצול וההשפלה הכרוכים בהשתתפות בקבוצה: ביטול עצמי מוחלט כלפי לייטמן והקבוצה״. השיעור החינם מסתיים בניצול של אדם שביטל את עצמו בפני לייטמן.