כספי הכת: רשת עמותות, בתו של לייטמן בכרטיס ומי שולט בכסף

בתמונות אלו נראות עמותות “רשמיות” כביכול מאתר GuideStar, שנוצרו על ידי המערכת של לייטמן לא למטרות טובות, אלא ככלי להסתרת הכנסות אמיתיות והתחמקות ממסים. עם תקציב מוצהר של 25 מיליון שקל, הארגון לא רק שאינו זקוק לכסף — הוא ממשיך לבקש תרומות נוספות מחסידיו באופן ציני, תוך שהוא מסתתר מאחורי “פרויקטים פנימיים”.

בפומבי כת בני ברוך פועלת תחת מסווה של גוף רוחני וחינוכי. רישומי העמותות, הביקורת הממשלתית ותחקיר העין השביעית מציגים תמונה אחרת: כספי התלמידים ומשפחת לייטמן ששולטת בהם.

מה שמוכיח הוא החיבור: מעשר כתשלום חובה, עבודה ללא שכר, דיווח מאוחד חלש, תפקידי משפחה, אותם בעלי תפקידים בכמה עמותות וממצאי רשם העמותות. תחקיר משותף של שקוף והעין השביעית העריך בדצמבר 2024 את מחזור העמותה בכמעט 25 מיליון שקלים בשנה. חלק נכבד מהכסף מגיע מהמעשר — עשירית מההכנסה שהחסידים האדוקים נדרשים לשלם — ומתורמים גדולים, חלקם מחו"ל. הבולט שבהם הוא הטייקון שוחר הפרטיות שמעון וינטרוב: הוא, גרושתו והחברות שהוא נמנה עם בעליהן תרמו לבני ברוך לא פחות מ-4.8 מיליון שקל.

מסמך הארוחות נבחן בחומר על תשלומי הסעודות, הפער בין העבודה ללא שכר של החברים הרגילים לחיי הצמרת מוצג במאמר על מושי סנילביץ׳, והמעבר למשאב המדינה — בהחלק הפוליטי-תקציבי.

רשת עמותות ודיווח מפוזר

ב-GuideStar יש לבני ברוך עמותה מרכזית וטבעת של עמותות סמוכות: הכנסות, הוצאות, כוח אדם ואחריות מפוזרים בין הגופים. לפי העין השביעית, ב-2013 רכשה הכת את מתחם קבלה לעם בפתח תקווה בכ-30 מיליון שקלים; בו אולם שיעורים, אולפן, משרדים, מוסדות חינוך לגיל הרך ויחידת מגורים של לייטמן. מי משרת את הדייר הזה, באותו תחקיר שפרסם שקוף, מספרת רחל ליכטנשטיין, מנכ"לית המרכז הישראלי לנפגעי כתות: “ההערצה והסגידה גוררת נתינה מוגזמת מצד התלמידים ללייטמן ולקבוצה, למשל עזרה בצרכיו האישיים – דירה, לבוש – והתנדבות מופרזת…”

באותה שנה פנתה הכת אל חבריה עצמם כדי לגייס מהם את הכסף לרכישה. בסתיו 2013 היא פרסמה סרטון פנייה, “Bnei Baruch asking” (YouTube, נובמבר 2013): המנחה שמעון קרמון עובר במטה ומבקש מהתלמידים “להיות שותפים” ברכישה, לקנות ולא לשכור, “בית משלנו”, כדי שכל אחד “ירגיש שזה המקום שלו כי לקח חלק בקנייתו”. במילים מדובר בבעלות משותפת. מבחינה משפטית תורם לעמותה ישראלית אינו מקבל דבר: לא חלק, לא רישום בעלות ולא שורה בכרטיס בעלי התפקידים. “הבית המשותף” שאותו משלמים חברי הכת הרגילים נשאר בידי המערכת שבכרטיס העמותה המרכזית שלה מופיעה בתו של לייטמן. שותפות ו"בית משלנו" הובטחו לכולם, ואיש לא קיבל חלק: זו הונאת תורמים. לייטמן הוא צבוע בכתובת מדויקת: הוא ביקש כסף ממי שלא קיבל בבית הזה כלום, ולעצמו לקח רבע מהקומה השלישית עם סאונה פרטית ובריכה — למערכת הקומה הזאת מוכרת לא מתצלומים. הגבייה עצמה התנהלה בלחץ המוכר של הכת: “אין לנו זמן”, “הזדמנות נדירה”, “העולם מחכה”. באותה רטוריקה של שליחות דחופה לייטמן מוכר גם את שאר רעיונותיו.

מבחינת הכת, הפיזור הזה נוח: מבפנים המשתתף רואה גוף רוחני אחד; במסמכים — אוסף של ישויות משפטיות נפרדות, שקשה לחבר ביניהן הכנסות, הוצאות, נכסים ואחריות.

מה מראים נתוני Guidestar

הגוף המרכזי הוא בני ברוך - קבלה לעם (580292753): לפי הנתונים הזמינים, דרכו עובר עיקר המחזור הכספי. בכרטיס בעלי התפקידים של העמותה הראשית מופיעה רחל לייטמן, בתו הצעירה של מיכאל לייטמן. המשפחה עומדת ממש על הזרם הכספי המרכזי.

סביב העמותה הראשית עומדים כרטיסים סמוכים: תל אביב (עמותה, בעלי תפקידים), רעננה (עמותה, בעלי תפקידים), באר שבע (עמותה, בעלי תפקידים), נתניה והשרון (עמותה, בעלי תפקידים), נצרת עילית (עמותה, בעלי תפקידים), ראשון לציון (עמותה, בעלי תפקידים) ו״הלב מבין״ (עמותה, בעלי תפקידים). באותה רשת נראות גם עמותות שכבר נסגרו בחדרה (580537868) ובחולון (580536357).

עמותות רבות, ואנשים חוזרים: בין בעלי התפקידים מופיעים אהובה לוביץ’, אפרים שיוביץ, רונן אסף אסיאס, אורה אריאל, ראובן אריאל, יעקב מרדכי איפרגן, דרור עובדיה רבי ומשה ירושלמי. אותם שמות בכמה עמותות שוברים את הדימוי של גופים עצמאיים. בעמותות הסגורות השאלה ישירה: לאן עברו הנכסים, מי החליט על כך ומה הוסבר לתורמים.

הרשת אינה נגמרת בכרטיסים הישראליים: כבר ב-2012 מנה Haaretz את אורי לייטמן, בנו של מיכאל לייטמן, בין הדירקטורים של “בני ברוך” האמריקאית; בעמותה הקנדית הבן חבר אף הוא. המעגל יוצא אל מקום שבו הרשם הישראלי כבר לא בודק ו-Guidestar לא מראה.

Haaretz תיאר את מכונת הכת מהחיים כבר ב-2012: מבנה תעשייה בפתח תקווה, כרטיס מגנטי שפותח את השער ומעביר למחשב דיווח מי הגיע ומתי, כך הסביר משתתף לשעבר. הספירה עומדת במקום שמשתלם לכת. הכרטיס המגנטי והספירה בשם כל לילה הם מעקב ושליטה בתלמידים; במקביל הכסף מפוזר בנפרד על פני כחמישה עשר כרטיסי עמותות שהתורם לא יחבר.

כיצד הכת ממסחרת את ההשתתפות

מעשר — העשירית שהחסידים האדוקים של הכת נדרשים לשלם, לפי שקוף: לפי עדויות משתתפים לשעבר, השייכות הרוחנית הופכת לתשלום קבוע. לפי מכתב הנגד של רפאלי, שצורף לתביעה נגדו, תשלומי החובה הגיעו גם עד דמי ההתפקדות לליכוד; המסמך נבחן בחומר על השתקת העדויות.

מה שהמעשר עולה בפועל לתלמיד שנוי במחלוקת בתוך אותה כתבה עצמה. לייטמן הגיב: “אנחנו גובים מעשר של 10%, בדיוק כמו כל בית כנסת קהילתי בבני ברק”. באותה כתבה, בA Mother in Israel, משתתפים לשעבר מדווחים על מספר אחר: “המספרים האמיתיים קרובים יותר ל-20%”. כותבת הכתבה מכנה את ההשוואה לא כנה: מקורות יהודיים ממליצים לתרום מעשר לצדקה, לא לכיס בית הכנסת עצמו.

למערכת ידוע: הספרה השנייה היא הנכונה, וכך היא הצטברה. עשרה אחוזים נטו מהמשכורת עברו ישירות למשפחת לייטמן. עוד למעלה מעשרה אחוזים נערמו סביב: תשלומים עבור מבנים, דמי השתתפות בקונגרסים, תשלומים עבור חגים ושבתות, ועד כדי דמי חברות במפלגת הליכוד ששולמו מכיסו הפרטי של התלמיד. עשרים אחוז — זה המעשר האמיתי של בני ברוך. את המחצית השנייה שלו איש לא כינה מעשר, ולכן איש גם לא טרח לספור אותה.

מעל המעשר נערמים סבבי גבייה נקודתיים: למשתתפים מספרים על קשיים או על פרויקט חשוב, ואז נפתח סבב תרומות נוסף. חגים, קונגרסים וסעודות משותפות אינם רק “סביבה רוחנית” — הם ערוץ הכנסה של הכת: על חיי הפנים עצמם הוצב חשבון קבוע, ואת העודף שנגבה הסתירו תחת הכותרת “סודי” ממי ששילם אותו — זה שקר לתורמים. החישוב הפנימי, עם רזרבה של 422,826 שקל, מפורט בנפרד.

מעליהם מונחת עבודה המונית ללא שכר. תרגום, לוגיסטיקה, תמיכה טכנית, ארגון אירועים והפקת מדיה נשענים בחלקם הגדול על מתנדבים. לפי הדוחות הכספיים וחומרי הביקורת, חלק מן העובדים הרשמיים מקבלים שכר מינימום או קרוב לו. המשתתפים נתנו כסף, שנות עבודה ללא שכר ונאמנות. בתמורה קיבלו שכר מינימום או משכורת מעוכבת, ובעת פיטורים — הסדר פיצויים מעוכב. הגישה למשאבים נשארת אצל מעגל הניהול. שנות עבודה ללא שכר של החברים הרגילים למען המעגל הזה — זה ניצול, לא התנדבות.

מה תיעדה ביקורת המדינה

המסמך הכבד ביותר כאן הוא דוח רשם העמותות במשרד המשפטים הישראלי: התחייבות לביצוע תכנית לתיקון ליקויים הכוללת ביקורת מעקב, שעליה חתמה בני ברוך ב-11 בדצמבר 2016 בעקבות ביקורת עומק.

הרגולטור הממשלתי מצביע בו על כשלים בהליכים, בדיווח, בהחלטות כוח אדם ובגילוי מידע: זו לא ביקורת מבחוץ, אלא פרוטוקול פיקוח.

יש ביטוי אחד במסמך הזה שצריך לקרוא נכון. הרשם כותב “חשש”, וזו התקרה הלשונית המותרת לפקיד מבקר: הוא אינו גוזר דין ואינו מכנה אשמים בשמם, ואינו רשאי לכתוב בחדות רבה יותר גם כשהוא רואה את כל המנגנון לנגד עיניו. “עולה חשש” בדוח של רגולטור אינו סימן לחולשת התצפית — זו העוצמה המרבית שמותר לו לכתוב.

סעיף 2 ברשימת הליקויים קובע: “קיים חשש כי בעמותה מתקיימת שליטה משפחתית, לאור העובדה שקיימת קרבה בין מנכ"ל העמותה, סמנכ"לית העמותה, עובד בכיר של העמותה (שהינו אחד ממייסדיה) ומתנדבת בעלת סמכויות בעמותה”. סעיף 4.2 מגיע מכיוון אחר: “לא קיימת בעמותה הפרדת תפקידים נאותה: קיימת קרבה משפחתית בין האחראים על פתיחת הכספת, רישום ההכנסות והעברת הכספים לשמירתם בכספת. מצב זה מעלה חשש לאי שמירה נאותה על נכסי העמותה וחשש לשליטה משפחתית בעמותה”. אין שמות ברשימה, יש ארבעה תפקידים: הרשם מתאר מבנה, לא בני אדם.

למערכת ידוע: את התפקידים חסרי השם האלה מילאה המשפחה. את המעטפות עם כספי התלמידים פתחו אשתו של לייטמן ובתו הצעירה, וכל קופת הכת הייתה בידיהן. הכספת, רישום ההכנסות והעברת הכסף לשמירה — אותם שלושה חוליות בדיוק שהרשם ראה קשורות בקרבה משפחתית. אחרת לא יכול היה להיות: בכת שבה לייטמן הוא המקור היחיד להחלטות, מקום ליד הכספת לא מוענק לזרים.

מערכת שבורה של בקרה פיננסית

בדוח מפורטות ועדות כספים וביקורת שלא פעלו או לא הוקמו כלל, הפרדת תפקידים חלשה, ואותם אנשים בקבלת תרומות, ברישום מסמכים ובהנהלת חשבונות. עבור כת שחיה מתרומות, זו דרך פתוחה לחלוקה סמויה.

בנוסף יש עיכובים בהנפקת קבלות, מספור שבור, טיפול חלש במזומן והיעדר התאמות בנק בזמן. פרק נפרד — מוצרים מודפסים ומדיה: כאשר עלויות כאלה נרשמות מיד כהוצאות שוטפות בלי טיפול מלאי תקין, המצג הכספי מתעוות.

הפרות המשפיעות על עובדים

ממצאי הביקורת בנוגע לעובדים: כשלים בדוחות שעות, פערים בין תשלומים בפועל לתנאי חוזים, עיכובי שכר ועיכובים בהסדרת פיצויים לעובדים שפוטרו. בנפרד — הלוואות ללא ריבית בתנאים מועדפים לעובדים נבחרים, בלי אישור תקין של הוועד.

אלה מקבלים שכר מעוכב ותנאי חוזה לא ברורים, ואילו אלה מקבלים הלוואה ללא ריבית מעבר לוועד. מערכת אחת, שתי קופות.

הסעיף הראשון ברשימה אינו עוסק בשכר אלא בקרובי משפחה. הרשם רשם שהעמותה לא פעלה לפי הנחיותיו בנוגע להעסקת קרובי משפחה של המנכ"ל ומייסד העמותה: לא נמצאו פרוטוקולים שבהם נדונה העסקה כזו, ונושא זה לא הובא בפני ועדת הביקורת. הסעיף השלישי מוסיף את שאר קרובי המשפחה המועסקים בשכר, וקובע חשש כי “העמותה אינה מעסיקה ע"פ אמות מידה אובייקטיביות ותנאי התקשרותם נקבעים ע"פ שיקולים של קרבה משפחתית”. נהלים כתובים להעסקת קרובים בעמותה אין — אין עם מה להשוות.

למערכת ידוע כיצד נראתה החלוקה הזו לפי תפקידים. בעלה של בתו הצעירה של לייטמן מקבל משכורת מהכת תחת כיסוי של “עורך וידאו”. הבן, המתגורר בקנדה וללא כל זיקה לעבודת הכת, רשום כיועץ דירקטורים של הסניף הקנדי — אותה עמותה קנדית שבה מצא אותו Haaretz כבר ב-2012. הממונה הרשמי על כל המבנים הוא חתנו של לייטמן, מיכאל סנילביץ׳, שאורח חייו נבחן בנפרד. אף אחד מהתפקידים האלה לא יכול היה לצוץ בלי לייטמן: הוא מנהיג את הכת ביחידות ומקבל את החלטות כוח האדם בעצמו.

הסתרת מידע שהיה צריך להיחשף

בדוח הרשם נכתב שבני ברוך מקבלת תרומות רבות בעילום שם ובסכומים גבוהים, ומכאן ש"עולה חשש כי העמותה אינה מדווחת על תרומות מעל 20 אש"ח כפי שנדרשת לחוק". פנקס תורמים, המחויב לפי התוספת השנייה לחוק העמותות, אין לעמותה בכלל: זו כת שהתורמים בה לא יודעים אפילו כמה נאסף בזכות ידיהם.

ב-2012 קפץ מספר המתנדבים בחדות, והעמותה הסבירה זאת בפעילויות חדשות המבוססות על מתנדבים — פעילויות שאינן משתקפות בדוחות הכספיים. מסקנת סעיף 4.9: “עולה חשש שהדוחות הכספיים לא משקפים נכון את מצבה הכספי של העמותה”. הספק הזה לא מגיע מתלמיד לשעבר או מעיתונאי, אלא מהגוף עצמו שמקבל את הדיווח ומעניק על פיו את אישור הניהול התקין.

שם מופיעים גם נכסים שזכויות הבעלות עליהם לא הועברו בטאבו במשך יותר משלוש שנים, והעברות כספים לעמותות אחרות בניגוד להוראות הרשם.

שלושה מקורות, בלתי תלויים זה בזה, מתארים מנגנון פועל אחד: ביקורת רשם העמותות במשרד המשפטים מ-2016 — הקופה תחת קרבה משפחתית, הדיווח תחת חשש; תחקיר Haaretz מ-2012 — בנו של לייטמן בין הדירקטורים של מבנים בחו"ל, מעשר ממשכורות החברים הרגילים, מיליונים בקופה; הסרטון של הכת עצמה מ-2013 — קריאה לתלמידים להתאגד כספית לרכישת הבניין, המכונה שותפות.

מדוע הכת זקוקה לכל כך הרבה קליפות משפטיות

רשת הכת המפוזרת מפזרת את תשומת לבו של הצופה מבחוץ: דיווחים נפרדים, בלי מרכז כספי אחד, וקשה להעריך את היקף המשאבים הכולל. התורם רואה את הפלח שלו, ואילו המחזורים והנכסים נמצאים באוסף של מעטפות.

ריבוי העמותות הוא דרך להסתיר כסף מהתורמים ומהרגולטור: אידיאולוגית הכת מדברת כגוף רוחני אחד, כספית היא בנויה כרשת של ישויות משפטיות, ואת פנקס התורמים המחויב על פי חוק היא לא מנהלת כלל.

כיצד משאבים פיננסיים הופכים להשפעה פוליטית

כסף ומשמעת נותנים מוצא אל משאבי מדינה. חומרים פנימיים שנסקרו בידי העין השביעית תיארו את תוכנית “השגרירים” במבני המדינה כדרך “להגן על הבית” ולהתבסס במערכת החינוך. את המתאר הרכושי והניהולי שנחשף בבית המשפט תיעד המקום. השכבה הפוליטית והתקציבית נחשפת במאמר על משאבי המדינה.

מסקנה: תנועה רוחנית או מכונה פיננסית מבוזרת

רישום העמותות, בתו של לייטמן בכרטיס, מתחם של כ-30 מיליון שקלים שנגבו מהתלמידים עצמם, מחזור שנתי של כמעט 25 מיליון, מעשר, פרקטיקות בתשלום, עבודה ללא שכר, דוח הביקורת בפורמט PDF — זה לא איגוד רוחני ולא חינוכי. המסמכים מציירים מכונת כסף בשפה דתית: כת שלייטמן עצמו המציא כדי לפרנס את ילדיו. את האמת עליה אסור שיידעו דווקא אלה שמשלמים עליה.

כל מה שלמעלה משולם על ידי מי שלמטה.