מפת הכוח של "בני ברוך": מי מי סביב לייטמן

מנכ"לית המרכז הישראלי לנפגעי כתות, רחל ליכטנשטיין, דחסה את המעגל הפנימי של “בני ברוך” למשפט אחד: “מנהיגוּת התנועה, בראשותו של לייטמן, מכתיבה כיצד על החברים בקבוצה להתנהג, ‘מעודדת’ אותם עם מי להתחתן ומחליטה מי יתגרש ויינשא מחדש, מפקחת על מתן כספים לקבוצה, ואחראית על ענישה וסילוק של מי שלא משלם” (שקוף ו"העין השביעית", דצמבר 2024). נישואין, ארנק וגזר דין — מיד אחת. את זה אומר צד שיש לו התנגשות ישירה עם הכת, וההתנגשות עצמה מלמדת: על ניסוחים כאלה “בני ברוך” דורשת מהמרכז 3 מיליון שקל בתביעה מ-2017. שלושת המנופים מפורקים בנפרד — שליטה בנישואין, כבילה כלכלית, ענישת יוצאים; המפה שלמטה בודקת את המשפט כולו, צומת אחר צומת. כל צומת מפנה לחומר שמראה אותו במקורות. מה שנראה כאן הוא דבר אחר — שהחוטים לא שוכנים זה לצד זה. הם מתכנסים.

לצד כל שכבה מצוין סוג ההוכחה, כדי שיהיה ברור על מה נשען הקשר: על פסק דין, על פעולת משטרה, על פרסום בתקשורת, על עדות אדם, על מסמך פנימי של התנועה או על מסקנת מערכת. כיצד סוגים אלה מתיישבים עם ארבע רמות ההוכחה מוסבר בעמוד «מתודולוגיית התיק וסיוע לנפגעים».

המנהיג

מיכאל לייטמן — המייסד של “בני ברוך” ומרכז קבלת ההחלטות בפועל בתוכה: צעד משמעותי של הארגון לא עובר מסביבו, ואין לצידו מרכז רצון עצמאי שמכריע בלי הסכמתו. זה לא מחזיק על תפקיד. זה מחזיק על אמונה: הוא בונה את דמות המורה כצינור יחיד לבורא («הבורא מדבר דרך המורה»), והציות להוראותיו מקבל בתוך המערכת בסיס דתי. מכאן כל השאר: הדוקטרינה על נשים — במילים שיוצאות מהפה שלו, בוידאו (הנשים בתורת לייטמן); העדויות על אלימות, שאף אחת מהן לא בשלה לחקירת אמת (העדויות שהושתקו). וכשהמבצע דורש אותו אישית, הוא מגיע בעצמו: לפי תצהירים שהוגשו לבית המשפט, למפגש הסגור בפתח תקווה, שבכניסה אליו הפקידו את הטלפונים, לייטמן הגיע והכריז שהמהלך המפלגתי הוא צעד רוחני (היציאה למשאב הממשלתי). התמונה הרחבה של הכת — במאמר הסקירה.

סוג ההוכחה: הקלטות וידאו של הרצאות, עדויות, פרסומים בתקשורת, מסקנת מערכת.

המשפחה

קרובי לייטמן לא עולים על שום במה. הם יושבים בכרטיסי הייסוד של העמותות — הצינורות שדרכם זורם כסף הכת. זה נראה בשלד הכספי. וזו לא תובנה של המערכת: החשד לשליטה משפחתית בעמותה עומד כסעיף השני ברשימת הליקויים של רשם העמותות במשרד המשפטים, ועל תיקון המפורט שם חתמה “בני ברוך” ב-11 בדצמבר 2016 (מה שקבעה ביקורת המדינה). “קיים חשש” היא החומרה המרבית שעומדת לרשות גוף מבקר, לא חולשה של המסמך. לצד זה מחזיקה הכת חזית דתית, נפרדת לגמרי ממה שקורה בפנים (החזית הדתית).

סוג ההוכחה: מסמכים פנימיים ונתוני רישום של העמותות, ביקורת רשם העמותות, פרסומים בתקשורת.

המנגנון המשפטי והציבורי

חנוך מילביצקי — עורך הדין של “בני ברוך” וחבר כנסת. להב 433 חקרה אותו באזהרה. התביעות נגד מבקרים? בתי המשפט דחו אותן וקבעו: SLAPP (מכונת התביעות של הכת, צומת אולסיה/א’ ומילביצקי). והחקירה לא נחתה משום מקום: לפי המשטרה, הבקשה לפתוח בתיק שכבה אצל היועצת המשפטית לממשלה שנתיים, וכל אותו זמן החקירה התנהלה בסתר — בעוד האיש יושב בכנסת ומטפס עד ראשות ועדת הכספים. את ההתנגדות שלו הוא בונה על פוליטיקה: קורא לחקירה רדיפה — והמשטרה משיבה שמועד החקירה נקבע לפי התפתחות התיק ולוח הזמנים הפוליטי. לצידו אלי וינוקור — המעמד האקדמי מגויס ללגיטימציה של הכת. גלמן גם הוא שם. שניהם נחקרו באותו התיק (וינוקור, גלמן ווינוקור: צומת חקירתי).

סוג ההוכחה: פסיקות בתביעות, פעולות משטרה (חשד, חקירות), פרסומים בתקשורת.

תרגום, תקשורת ותיווך

תרגום וליווי — לא סתם שירות טכני. מי שמתרגם ומלווה מעצב ניסוחים וקובע למי תהיה גישה למנהיג. מסמך פנימי אחד מראה בדיוק את זה: מתחת לכותרת “תרגום סודי” פשוט שלחו קישור לתשלום (המסמך על «התרגום הסודי»). ואיך מכתב אישי ללייטמן עובר דרך מעגל מקורבים לפני שהוא מגיע אליו — בהתכתבות «איך ממשיכים לחיות?».

סוג ההוכחה: מסמכים פנימיים והתכתבות שמסרו משתתפים.

כסף: עמותות ודיווח

הכסף יושב על רשת עמותות. מחזור של כמעט 25 מיליון שקל בשנה, וחלק ניכר ממנו — המעשר של השורה. רשם העמותות מצא ליקויי דיווח. ומסמך פנימי על הסעודות — 422,826 ש"ח עודף נסתר, והכל עטוף בשפה של “דאגה” (השלד הכספי, המסמך על הסעודות). ולאן הזרם הזה מגיע אפשר לראות לפי הכתובת: המתחם בפתח תקווה, שנרכש ב-2013 בכ-30 מיליון שקל מכספם של התלמידים עצמם, כולל יחידת מגורים שבה גר לייטמן. הניגוד צורם: השורה עובדת ומוסרת מעשרות. הצמרת — בנוחות (הפריבילגיות של הצמרת). כנ"ל ההיררכיה הלא-כתובה של גישה למנהיג (מאדאם אבורינה).

סוג ההוכחה: מסמכים כספיים פנימיים, ביקורת הרגולטור הממשלתי, מסקנת מערכת.

קשרים פוליטיים וממשלתיים

פה הרשת כבר עוברת את גבולות הכת. תחת שבועה הצהיר היועץ המשפטי של העמותה חנוך מילביצקי בבית המשפט, בתצהירים מ-2019, כי “הרב לייטמן לא קשור בשום קשר לפוליטיקה”. כעבור קצת יותר משנתיים אותו אדם הסביר לחמש מאות מאנשיו בשידור זום פנימי: “אנחנו מדברים על למעלה ממאה שגרירים חדשים שלנו, שהולכים להיכנס לתוך שדרת התפעול, וחלק מהם אפילו לשדרת הניהול בליכוד”. אמירה אחת סותרת ישירות את השנייה, ושתיהן מתועדות (מה שמשנה את ההקשר). שם גם הצעת החוק על 50 מיליון, המושב בוועדת הכספים של הכנסת וועידת 22 בפברואר 2017, שבה שר מכהן, צחי הנגבי, הכריז על עצמו כ"שליח של המסרים, העקרונות והערכים של ‘קבלה לעם’". עוד מקרה של כוח אדם: התמיכה בישראל כ"ץ והמינוי של אפרת מינוחין (כ"ץ, מינוחין ומשרות ממשלתיות). המעגל המשפחתי-פוליטי — גלעד שדמון, וחגית תלם (מזכירתו לשעבר של לייטמן) נכנסת לרשימה עירונית — נדון במאמר על הכיסוי המשפחתי.

סוג ההוכחה: פרסומים בתקשורת, מינויים ציבוריים ומסמכי כוח אדם.

משתתפים לשעבר ועדים

החקירה עומדת על אנשים. לא על מסמכים. קטיה סוחובה תיארה שנים של תלות — איומים על המשפחה שלה (עדותה של קטיה). מונה — שש עשרה שנים בפנים, ואז הלחץ שאחרי היציאה (עדותה של מונה). “אולסיה”/א’ — צומת העדויות סביב מילביצקי (סיפורה של אולסיה/א’). למה הקולות האלה לא הפכו לחקירה של ממש נגד לייטמן? ההסבר במאמר המרכזי. ויש עוד גוש, כבד, על בטיחות ילדים ותיק משטרתי שנסגר — במאמר על פרשת אמ"י.

סוג ההוכחה: עדויות של משתתפים לשעבר, מגובות בפרסומים בתקשורת.

כיצד זה מצטרף לתבנית

כל צומת לחוד — סיפור מקומי: תביעה אחת, מינוי אחד, עמותה אחת, עדות אחת. ביחד הם לא סכום של סיפורים אלא מבנה — בדיוק זה שאיתו העמוד נפתח: נישואין, כסף וענישה יוצאים מיד אחת. איך זה נופל על סימני הקבוצה ההרסנית — שליטה בזמן, במידע, בכסף, בנישואין, ענישת יוצאים — ההשוואה מול הקריטריונים המקצועיים — בהשוואה עם הקריטריונים של אנשי מקצוע. כל הפרסומים החיצוניים עם מזהים וסטטוס בדיקה — במאגר המקורות.