גלעד וטהל שדמון: הגישה המשפחתית של הכת למדינה וחוסר המעש מול תלונות

גלעד שדמון הוא ותיק מעגלו של מיכאל לייטמן, סגן מנכ"ל לשעבר של “קבלה לעם” ואחד ממייסדי העמותה; כיום הוא מכהן כמנכ"ל המשרד לשיתוף פעולה אזורי. אשתו, טהל שדמון, אחראית מאז 2018 בתוך “בני ברוך” על כוח אדם ועל מניעת הטרדה מינית. בבית משפט השלום בבת ים נשאלה מה עשתה כשנודע לה על נשים שנפגעו מלייטמן. היא השיבה: “לא עשיתי שום דבר”.

שלושה קווים מתלכדים במשפחה אחת: הקריירה המדינתית של גלעד, כוח האדם של טהל בתוך הכת, וניסיונות של אותו מעגל לתפוס מקומות עירוניים. כך הכת נכנסת למדינה: דרך אנשים שבהקלטה לעצמם קוראים לעצמם “השגרירים” שלה.

אותו מנגנון ברמה העירונית מדגים המקרה של חגית תלם. הצעת החוק והכסף המדינתי מפורטים בחומר על 50 מיליון שקל.

על עצמה ועל בעלה אמרה טהל שדמון בגאווה בבית המשפט: “אנחנו הזוג הישראלי הראשון של ‘קבלה לעם’”. בתמונה שלמטה — בנם הבכור.

למה דמותו של שדמון חשובה מעבר לכרוניקה מפלגתית רגילה

את הביוגרפיה מהפתיח מאשר תחקיר העין השביעית ושקוף מ-18 בדצמבר 2024. בזמן שידור Zoom פנימי ב-2022 הוא עדיין היה חבר מועצה ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים. אחר כך עלה בדרגה: כיום הוא מכהן כמנכ"ל המשרד לשיתוף פעולה אזורי, שבראשו עומד השר דודי אמסלם מ"הליכוד", ואת המינוי הוא חייב לקודמו בתפקיד, יואב קיש, גם הוא מ"הליכוד" — תפקיד שמעניק לאיש הכת השפעה ישירה על תקציב המשרד ומשאביו.

למי הוא משרת — שדמון הסביר בעצמו. בסרטון פנימי הוא מצולם ליד שלט הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ואומר לחבריו: “כאן אני משמש שגריר”. ומיד מבהיר: “כולם יודעים את מי אני מייצג”. לא פרשנות עיתונאית, אלא תיאור עצמי ציני של פקיד ממשלתי, שמצהיר בגלוי למי הוא נאמן באמת ומתעד זאת עבור אנשי הכת.

באותו תחקיר טהל שדמון מתוארת כחברת הנהלה ב"יד ושם", האנדרטה הממלכתית לשואה; את התפקיד היא ממלאת במקביל לעבודתה ב"בני ברוך", ובסרטון הפנימי של “שקוף” ו"העין השביעית" היא מכנה את עצמה “שגרירה” ומעודדת גם את חברותיה להיות “שגרירות”. מוסד ממלכתי לצד תפקיד בתוך הכת באותה ביוגרפיה, בלי ניסיון להפריד ביניהם למראית עין.

התואר מגיע יחד עם הוותק בתוך הכת: מי שיצא מהמעגל הפנימי מקבל תפקיד במוסדות המדינה. הכניסה המאורגנת של “קבלה לעם” ל"ליכוד", שאליה החזיר Ynet את פרשת מילביצקי, מפורטת בחומר על 50 מיליון שקל.

זו לא רכילות על אמונה זרה, אלא שאלה של עניין ציבורי: שדמון אינו איש פרטי עם תחביב מוזר, הוא חותם על החלטות בשם המדינה, והוא עצמו הכריז מול המצלמה את מי הוא מייצג כ"שגריר".

לגבי המשפחה הזו למערכת יש גם שאלה שעדיין אין עליה תשובה:

שמשפחת שדמון תענה: האם שלמה ברח מהשירות הצבאי — או מההאשמות באונס חיילת?

למה התלונות חשובות לשדמון

מיכאל לייטמן הוא טורף דתי שפעל מתוך ניצול סמכות רוחנית, וזו לא מליצה. בבית משפט השלום בבת ים הציגו עורכי הדין של העיתונאי גור מגידו, אילן יונש ויובל יועז, שתי עדויות על אונס שבהן מואשם לייטמן (העין השביעית, 22 בספטמבר 2022). המטפלת המשפחתית א"י העידה שם: שתי נשים סיפרו לה על תקריות מיניות עם לייטמן ישירות, ועל סיפורים נוספים היא שמעה מנשים אחרות. הוא ואנשיו מכחישים הכול.

על לייטמן עצמו נזכרה א"י בבית המשפט גם כך: “הרב לייטמן אמר באחד משיעוריו על עצמו, ‘אני השקרן הכי גדול שיש’. ואני ידעתי למה הוא מתכוון”. מדוע עדויות כאלה מעולם לא הפכו לבדיקה חיצונית של לייטמן מוסבר בחומר המרכזי על העדויות שהושתקו.

הביוגרפיה הפוליטית המשפחתית מפסיקה להיות עניין פרטי במקום שבו המדינה מחלקת תפקידים לצד כת שבה תלונות לא יצאו מעבר להיקף שלה במשך שנים.

טהל שדמון וחוסר המעש המתועד מול תלונות

בספטמבר 2022, בבית משפט השלום בבת ים, טהל שדמון העידה כמנהלת משאבי האנוש של “בני ברוך” וכאחראית על מניעת הטרדה מינית - בשם העמותה, בהליך שזו ניהלה בעצמה. עורך הדין יועז שאל מה עשתה אחרי שהמטפלת א"י מסרה לה שמטופלות שלה נפגעו מתקיפה מינית מצד לייטמן. שדמון השיבה שלא זכרה מתי זה קרה ובאיזו נסיבות שמעה על התלונות, עד שהשופט אלקלעי אמר לה שניכר שהשאלה לא נוחה לה, ולכן היא לא משיבה עליה. או־אז הודתה: “לא עשיתי שום דבר”.

התשובה חשובה. המסלול חשוב יותר. בחקירה טהל שדמון אישרה ששמעה על כך מבעלה גלעד שדמון: המטפלת המשפחתית א"י פנתה אליו וסיפרה ש"מטופלות שלה נפגעו פגיעות מיניות על־ידי מר מיכאל לייטמן". המידע על הנשים שנפגעו מתקיפה מינית עבר בערוץ המשפחתי בתוך הכת: מהמטפלת לגלעד, מגלעד לאשתו שמתוקף תפקידה הייתה חייבת לבדוק אותו. מה עשה עם ההודעה גלעד שדמון עצמו — התיאור המשפטי לא מתעד; הוא מתעד היכן ההודעה נעצרה. לעומת זאת ידוע לאן הוא עצמו טיפס: לכיסא מנכ"ל של משרד ממשלתי.

העמדה המלאה של טהל שדמון בבית המשפט נראית כך. לפי עדותה, מאז 2018 הוגשו לה רק שתי תלונות, ואף אחת מהן לא מטעם המתלוננות א’ ו-ק’, שאת עדויותיהן על אונס הציגו עורכי הדין באותו הליך. על אחת מהתלונות האנונימיות היא ידעה עוד כשנכנסה לתפקיד; כשניסתה לברר, נאמר לה שזה “מטופל בערכאות”, ושהמתלוננת כלל לא גרה בישראל. “מכלול הפעולות שעשית כדי לברר את הטענות החמורות היה לשאול את החבר’ה מה קורה – והם אמרו לך ‘תנוחי, זה בערכאות’. ואת נחת”, אמר לה עורך הדין יועז. שדמון הסתייגה מהטון שלו, אבל אישרה את המידע היבש והסבירה: “הגברת לא באה אלי להתלונן על-פי חוק מניעת הטרדה מינית, ולכן לא היה לי מה לעשות עם הנושא”.

זו כל ההגנה: התלונה הגיעה לא בפורמט הנכון. בין “לא היה לי מה לעשות עם הנושא” לבין “לא עשיתי שום דבר” — מרחק של הוראת עבודה אחת.

התפקיד התחייב להוציא תלונות לבדיקה — מהתיאור המשפטי עולה ההפך: ההודעה נשארה בתוך הכת, בלי המשך משפטי.

תשובתה נכנסה לפרוטוקול בית המשפט:

זהו פרוטוקול משפטי שמאשר את תשובתה של טהל שדמון: היא לא עשתה דבר כאשר נמסר לה על נשים שנפגעו מינית בידי לייטמן.

משפחה, כוח אדם וגישה למוסדות המדינה

את החשבון המפלגתי פרסו לחוג הזה בהקלטה הפנימית של 2022 מילביצקי ושדמון — את הסיכום נשא מנכ"ל המשרד הממשלתי לעתיד; הסצנה והמספרים מפורטים בחומר על 50 מיליון שקל.

חנוך מילביצקי תופר יחד עבודה מפלגתית עם ההגנה המשפטית של הכת; תפקידו מפורט בנפרד. רשימת ה"שגרירים" בשמם המלא, עם הציטוטים שלהם, מרוכזת בארכיון סביבת כוח האדם.

את הסביבה הזאת תיארו גם מערכות אחרות: TheMarker כתב על בסיס תומכים רשומים של “קבלה לעם” בתוך “הליכוד”, וTimes of Israel ב-2022 — על גוף מאורגן בתוכה.

לפי תחקיר “שקוף” ו"העין השביעית", כששדמון מונה למנכ"ל המשרד, הוא גייס ללשכתו שתי חסידות של לייטמן: היועצת סוניה אישנקו ועינת הימן, ראש המטה שלו. המשרד עבור האזרחים מתחיל בלשכת המנכ"ל. בלשכה של שדמון יושבים אנשי המורה שלו.

התמונות האלה מחזקות את הטענה שגלעד שדמון מסייע לשבץ אנשים מארגונו שלו במשרות במגזר הממלכתי. כך אותו מעגל תופס עמדות בתוך מוסדות ממשלתיים.

פרשת חגית תלם כדוגמה עירונית לקידום

פתח תקווה היא לא כתובת מקרית: שם נמצא המרכז של “קבלה לעם”. בבחירות העירוניות של 2013, כפי ששחזרו “שקוף” ו"העין השביעית", חסידי לייטמן יצאו לראשונה לבחירות עם רשימה משלהם, “ביחד”, ותפסו את הסיעה הגדולה ביותר במועצת העיר: ארבעה מנדטים. כל ארבעת הנבחרים — חסידים ותיקים של לייטמן: מילביצקי, גלעד שדמון, סופר וליקבורניק. המנכ"ל העתידי של המשרד התחיל כחבר מועצה עירוני מטעם רשימת הכת.

איך אספו את התוצאה הזאת מתואר בעדויות בתביעת “בני ברוך” נגד אהרון אפלבאום. היילי גל, יוצאת “קבלה לעם” שעבדה בקמפיין וניהלה חוגי בית למילביצקי, העידה: “אנשי ‘בני ברוך’ אמרו לכל מי שמתגורר בעיר [אחרת] לשנות את הכתובות ולהירשם כתושבי פתח תקווה כדי שנוכל להצביע בבחירות”. לפי אותה עדות, את הקשר בין הסיעה לבין הכת הורו להסתיר: “היה ברור ש’ביחד’ זה חלק מ’בני ברוך’”.

הכסף זז באותה השיטה. לדברי גל, היא התבקשה “לתרום” ל"ביחד" 5,000 שקל, הסכום המקסימלי שמתיר החוק, בהבטחה שהכסף יוחזר לה במלואו מ"בני ברוך". כשהעירה למי שביקשה ממנה זאת ש"זה לא חוקי", המבקשת השיבה: “בקטנה”. עוד תלמידה אחת, לפי עדותה, התבקשה לעשות את אותו הדבר, ורשימת התורמים של “ביחד” מאשרת את שתי התרומות.

בדמי החבר ל"ליכוד" מצאו עוקף פשוט יותר. החוק מחייב את המצטרף לשלם את דמי החבר בעצמו, כדי שלא יהיה אפשר לקנות קולות בסיטונות. בתחקיר של גור מגידו ל"שטח הפקר" בשידור הציבורי התגלה שב"קבלה לעם" פנו לכרטיסי אשראי נטענים מראש — מהסוג שהורים נותנים לבני נוער. שום דבר מזה לא הפך לתיק פלילי: לא על הכתובות, לא על תרומות שהוחזרו, ולא על ייצור הכרטיסים.

העיר החזירה לחוג הזה באותו מטבע. ב-2019, לפי התיאור של “שקוף” ו"העין השביעית", ראש עיריית פתח תקווה רמי גרינברג, איש “הליכוד”, יזם בעצמו טקס ליד בניין “קבלה לעם”, שבו נקרא הרחוב על שם הרב"ש, הרב ברוך שלום הלוי אשלג — אותו “ברוך” שעל שמו נקראת עמותת “בני ברוך”. גרינברג לחץ את ידו של לייטמן, כינה את אנשיו “שותפים לעשייה” ושיבח את “קבלה לעם” על תרומתה לשגשוג הרוחני של העיר. כזה הוא “השותף לעשייה” של הכת בעירייה: נכון לדצמבר 2024, לפי אותו תחקיר, גרינברג עדיין כיהן כראש העיר ובמקביל היה נתון בחקירה מסועפת בחשד ללקיחת שוחד — מאות אלפי שקלים במזומן.

עשר שנים אחר כך אותה העיר קיבלה את המועמדת חגית תלם. ב-28 בספטמבר 2023 כתב Kikar HaShabbat על הופעתה במקום הריאלי ברשימת “הציונות הדתית” בפתח תקווה, וקשר את התגובה להשתייכותה ל"קבלה לעם" - גוף שסימן המרכז הישראלי לנפגעי כתות.

לפי אותו פרסום, תלם קיבלה את המקום השלישי והריאלי ברשימת “יחדיו”, המזוהה עם “הציונות הדתית”, ואילו הרב יוסף שנה, מוכר בעיר, נדחק למקום הרביעי, שאינו ריאלי. נציגי הכת, הזכיר המקור, התמודדו לפחות פעמיים למועצת העיר, כולל ניסיון קודם לצד “יש עתיד”. ב"יד לאחים" דרשו מיו"ר המפלגה, השר בצלאל סמוטריץ’, לבדוק את הקשר ולמחוק את המועמדת: “אסור שהם יקבלו דריסת רגל, ועוד במפלגה שמייצגת את ערכי היהדות”.

אחר כך השתרר שתיקה. חגית תלם לא ענתה לפניות, ואחרי שיחה עמה סירבה להגיב. מנכ"ל מפלגת “הציונות הדתית” יהודה ולד סירב להגיב, ראש הרשימה המקומית צביקה וישינגרד התעלם מהפניות, והרב יוסף שנה, שנדחק הצידה, גם הוא. לעומת זאת בכיר בציונות הדתית לא התבייש במילים: “צביקה וישינגרד מכר את הציבור הדתי לאומי בעיר, תמורת נזיד עדשים לחבורה לא ברורה ושנויה במחלוקת”.

הפרשה של תלם מראה את אותו סוג השתלטות ברמה המקומית: אדם נכנס לרשימה עירונית תחת שלט מפלגתי רגיל, אבל קשרים שפורסמו עם הכת משנים את משמעות המינוי גם עבור בוחרים וגם עבור מי שעוקב אחר קבוצות בשליטה גבוהה.

הפוליטיקה העירונית קרובה יותר לתקציב, למינויים ולהחלטות אדמיניסטרטיביות מכל ויכוח פרלמנטרי. את פתח תקווה הכת תופסת ברשימות עירוניות, את המשרד — בהחלטות כוח אדם.

דיווחים בעיתונים הציגו את הופעתה של חגית תלם ברשימת המועמדים לעיריית פתח תקווה כדוגמה נוספת לעלייתם של אנשים מאותו מעגל ארגוני לפוליטיקה הרשמית. ידוע גם, ממקורות מערכת אנונימיים, שחגית תלם הייתה אהובתו של לייטמן כשהיא עבדה כמזכירתו.

מה מראה הקשר בין בני הזוג שדמון

התבנית המשפחתית נקראת לפי תפקידים. גלעד: מחבר מועצה עירוני מטעם רשימת הכת ועד ממונה מדינתי עם שתי חסידות של לייטמן בלשכתו. טהל: אשת כוח אדם של הכת, אחראית על מניעת הטרדה מינית, שעדותה מתעדת חוסר מעש, וחברת הנהלה ב"יד ושם". תלם: אותו מעגל ברמה העירונית.

תחקיר משותף של העין השביעית ושקוף, כתבות של TheMarker ושל Times of Israel, פרסום של Kikar HaShabbat ועדויות משפטיות מהליכים שניהלה העמותה עצמה — בלתי תלויים זה בזה ומספקים את אותו רצף: אדם מהמעגל הפנימי של לייטמן מקבל תפקיד מדינתי או עירוני, מביא איתו את אנשיו, והתלונות על אלימות מינית נשארות בתוך ההיקף. זה לא צירוף מקרים. זהו דפוס.

את המחיר לא משלמים פקידי המדינה. המטפלת המשפחתית א"י סיפרה באותו משפט (העין השביעית) שגורשה מ"קבלה לעם" אחרי שהתגלה שהיא בקשר עם אנשים שפועלים נגד הכת, ולאחר הגירוש כל חברותיה הטילו עליה חרם. בתה נכנסה אל הכת בגיל שבע, ובגיל שתים־עשרה איבדה את כל חברותיה והתחננה לחזור. א"י הסכימה והתחייבה בפני אנשי “קבלה לעם” ש"תסתום את הפה". החזירו אותן, ורק אחר כך היא הסבירה לבתה בהדרגה שהן עוזבות. האישה שאליה פנו מטופלות שנפגעו פגיעות מיניות שילמה בשתיקה ובילדה, בזמן שטהל שדמון השיבה בבית המשפט: “לא עשיתי שום דבר”.

ההיקף הזה מגן על אדם אחד. המידע על נשים שנפגעו מלייטמן, לפי עדות המטפלת, נעצר בתוך משפחת שדמון — ולא הלך לשום מקום, בזמן שהמשפחה עצמה עלתה למעלה. בדיקה חיצונית של לייטמן לא נעשתה עד היום.

השלב הבא — הצעת החוק, הכנסת והקו התקציבי: החומר על 50 מיליון. פנים, תצלומים ותפקידים של ה"שגרירים" — בארכיון סביבת כוח האדם.

את המינוי לתפקיד מנכ"ל המשרד גלעד שדמון חייב ליואב קיש. את הטקס תיעדו:

בתצלום הטקסי הזה יואב קיש מכניס את גלעד שדמון לתפקיד מנכ"ל המשרד לשיתוף פעולה אזורי. את המינוי שדמון חב דווקא לקיש. עוד אישור לאופן שבו המעגל של לייטמן מעביר את אנשיו בערוצים מפלגתיים אל מוסדות המדינה.