השתקת עדויות: מדוע החקירה נגד בני ברוך עקפה במשך שנים את מיכאל לייטמן
השתקת עדויות: מדוע החקירה נגד בני ברוך עקפה במשך שנים את מיכאל לייטמן
תחקיר בני ברוך · נקודת כניסה · חלק 4 מתוך 4
המתלוננת הזרה שTheMarker סימן כ"ג" - משתתפת לשעבר בקבלה לעם שעזבה את התנועה לפני כמה שנים - פנתה למשטרת ישראל בדוא"ל עם תלונה על פגיעות מיניות מצד מיכאל לייטמן. היא קיבלה אישור כתוב רשמי מקצין משטרה: התלונה הועברה למחלקת החקירות. התיק לא זז. המשטרה נזכרה בקיומה של התלונה רק לאחר פניית המערכת. במחלקת החקירות לא הצליחו למצוא את הפנייה עצמה - היה צריך להציג להם את מכתב האישור שלהם עצמם.
זה אינו מקרה יחיד של מסמך שאבד. זה דפוס.
בפרסום מ-8 באוגוסט 2025, TheMarker בונה את הפרק הזה כחלק משרשרת רחבה יותר: “א”, “ב” ו"ג" חיו מחוץ לישראל, “ר” לא חתמה על תצהיר שהוכן לאחר קשר עם אנשי התנועה, ואילנית יזרסקי סירבה תחילה להשתתף בתחקיר לאחר הודעה על הרחקת משפחתה ממבני הקבוצה. בצורה הזאת הבעיה נראית לא ככשל של מחלקת משטרה אחת, אלא כהתפוגגות חוזרת של עדויות בשלבים שונים.
תלונות שלא נעו מעצמן
הנפגעת “א” סיפרה בפומבי על אלימות מינית מצד מילביצקי ומצד לייטמן. בהיגיון הדיוני, דווקא הקו הקשור לחבר הכנסת קיבל תנועה נראית לעין: הוא נחקר. ההאשמות נגד ראש התנועה לא הובילו לפעולות דומות.
דווקא הפער הזה - חקירה נגד מילביצקי ללא תנועה דיונית מקבילה ביחס ללייטמן - הודגש בנפרד בחומרים של TheMarker מ-27 ביולי 2025 ושל TheMarker מ-8 באוגוסט 2025. עבור המאמר הזה זו המסגרת המרכזית: מדובר לא רק בתוכן של תלונות נפרדות, אלא בשאלה אילו תלונות מקבלות תנועה ואילו נשארות בשולי החקירה.
בפרשת אהרון אפלבאום מסרו משתתפות לשעבר עדויות כתובות על ניצול מיני, לחץ וניסיונות לסכל פרסום מידע. חלק מן העדות הסכימו תחילה לדבר - ואז נעלמו מן ההליך. בתיאור המשפטי של העין השביעית מ-23 בינואר 2023 דיבר העיתונאי גור מגידו על המתלוננת “ק.”: הוא טען שראה ראיות לאיומים, לרבות הודעות עם כתובות של בני משפחתה. זו לא הייתה שמועה מן המסדרון, אלא טענה שנשמעה בבית משפט השלום בבת ים בהליך שבו ניסתה העמותה לערער על פרסומים על התנועה.
העדה “ר”, שהתכוננה לחתום על תצהיר על הפרות שראתה במעגל הפנימי, כתבה לעורך הדין כרמל פומרנץ ערב החתימה: “שלום, כרמל, מבני ברוך יצרו איתנו קשר שוב. הפעם הם אומרים שהם רוצים להיפגש ולהציע משהו. בפגישה יהיו חנוך (מילביצקי), פרובוז ומושי. מה דעתך - זו מלכודת?” התצהיר לא נחתם.
בספטמבר 2022, בבית משפט השלום בבת ים (השופט עזריה אלקלעי), העובדת הסוציאלית הקלינית והמטפלת אילנית יזרסקי (א.י.), שבעבר הייתה חלק מן המעגל הפנימי בפתח תקווה, העידה תחת שבועה. היא אמרה שבפגישה אישית שאלה את לייטמן ישירות על קשרים אינטימיים, לאחר שסיפרה לו על התלונות: “בהתחלה הוא הכחיש, אבל אחר כך הודה בזה… אמרתי לו: ‘לך לטיפול, יש לך בעיה’. הוא צחק ואמר: ‘אני כבר זקן’”. כאשר יזרסקי ניסתה לשמש עדה לתחקירים, היא גורשה מן התנועה יחד עם משפחתה תוך חרם חברתי אגרסיבי שהופעל על בתה בת ה-12: “לא קל לעזוב כת… אתם מבינים מה זו כת? שם הכל נמצא בפנים”.
כיסוי מוסדי. דיכוי המידע לא התרחש רק ברמת איומים נסתרים - הוא היה מושרש במבנה הארגון עצמו. באותו בית משפט בשנת 2022 העידה טהל שדמון, מנהלת משאבי האנוש של בני ברוך והאחראית הרשמית למניעת הטרדה מינית בתנועה. לשאלתו הישירה של עורך הדין יובל יועז מה בדיוק עשתה כדי לבדוק את ההאשמות החמורות נגד לייטמן, בהיותה בעלת תפקיד, שדמון נאלצה להודות בחקירה נגדית: “לא עשיתי כלום”.
אישורים ממומחים. בינואר 2023 גם מנכ"לית המרכז הישראלי לנפגעי כתות, רחל ליכטנשטיין, אישרה בפומבי את הדפוס בבית המשפט. היא העידה על סיפור בן שעות רבות שמסרה הנפגעת “ק” בשנת 2016 על האופן שבו לייטמן השתמש בסמכותו הרוחנית כדי לכפות עליה קשר. ליכטנשטיין הוסיפה: “הפגיעה בנשים נגרמת לא רק בידי לייטמן עצמו… ההתנהגות שלו מחלחלת גם לגברים אחרים בקהילה”.
אולסיה, משרד גלמן ומעגל ההגנה
המנגנון הזה נראה באופן הבהיר ביותר בסיפורה של אולסיה. לפי גרסתה, לאחר שסיפורה נעשה מסוכן להנהגת התנועה, היא מצאה את עצמה בפרק שבו הלחץ כבר לא נראה כמו שתיקה מופשטת של הסביבה. הוא קיבל צורה קונקרטית: פגישה במשרד עורך דין, ניסיון לשנות או לרכך עדות, תרגום וליווי מצד אנשים מן המעגל הפנימי.
דווקא בנקודה הזאת הופיעו בשדה הפלילי עורך הדין צבי גלמן ואלי וינוקור. ב-27 ביולי 2025 דיווח העין השביעית כי נחקרו באזהרה שני חשודים נוספים: עורך הדין צבי גלמן, שבמשך יותר מעשור הוביל את קמפיין התביעות של בני ברוך, וד"ר אלי וינוקור, ותיק קבלה לעם וסגן נשיא המכללה האקדמית גורדון בחיפה. לפי תצהיר רפאלי, גלמן נכח בתדרוך של א., ווינוקור תרגם לה את ההסברים לרוסית; גלמן אמר שפעל באופן מקצועי ומסר מסמכים למשטרה, וינוקור לא השיב לפניית העין השביעית ושקוף. מבחינה מהותית השאלה אינה מצטמצמת לפרק פגישה אחד, אלא לתבנית רחבה יותר: מי וכיצד סייע להפוך עדות מסוכנת לתנועה למסמך שמתאים להגנת המבנה בבית המשפט.
זה בדיוק מה שהיה חסר לתלונות הקודמות. קודם אפשר היה לדבר על חוסר מעש, פחד, דליפות ותיקים סגורים. בסיפורה של אולסיה מופיעה כבר תמונה כמעט תפעולית: נפגעת, עורך דין, אנשים מן המעגל הפנימי, תצהיר, עניין דיוני של החקירה וטענה מקבילה שכל ההליך היה ללא רבב. כך שתיקה הופכת למערכת, ולא רק לשרשרת של צירופי מקרים לא מוצלחים.
למה “הסכמה” לא עובדת כאן כמושג
בעדויות שונות חוזרת אותה תבנית: גברים מן “המעגל הפנימי” נשאו מעמד רוחני מיוחד, וקרבה מינית אליהם הוצגה לא כיוזמה אישית אלא כחלק מן הדרך הרוחנית. סירוב פורש כהפרת היררכיה.
המנגנון הזה מתועד היטב בעדותה של מונה, בעדותה של קטיה סוחובה ובסיפורה של אולסיה: תחילה - שנים של תלות ועבודה ללא שכר, אחר כך מעבר למעגל הקרוב, שבו מתווכים מסבירים שלמנהיג “יש זכות”. האדם נמצא בתוך תלות רוחנית וחברתית קשיחה. סירוב פירושו איבוד הכל - הדרך הרוחנית, הסביבה החברתית, המשמעות.
הנפגעת “א” ניסחה את המנגנון הזה בראיון לערוץ 12 במשפט אחד: “הוא בנה יחסים אישיים עם כל אישה כדי להגיע להארה רוחנית”. בניסוח הזה אין כפייה במובן המשפטי. בדיוק בכך מצויה הבעיה עבור החקירה.
מבנה עם כיסוי פוליטי
קבלה לעם אינה קבוצה מקומית. זו תשתית בינלאומית עם הפקת מדיה קבועה, מערכת תרגום ודרישות כספיות קשיחות. פרסומים על גיוס מרכזי של חברי התנועה לטובת הליכוד תיעדו: זה לא רק מרכז רוחני, אלא מבנה עם קשרים פוליטיים חיצוניים.
חוסר מעש מוסדי בהקשר הזה אינו אנומליה מינהלית. תלונות מוגשות נגד מבנה שיש לו משאב מדיה, משמעת פנימית ונציגים בפרלמנט.
חשוב בנפרד גם שדמותו של וינוקור מוציאה את הסיפור הזה מעבר למעגל הדתי הפנימי. כאשר אדם בעל מעמד אקדמי וניהולי מופיע בפרסומים על לחץ אפשרי על נפגעת, פירוש הדבר שמעגל ההגנה של התנועה אינו סגור בתוך קהילה אחת. הוא מצטלב עם אוניברסיטאות, תפקידים ציבוריים ומוסדות אמון חיצוניים.
11 באוגוסט 2022. עמרי מניב. עדותה של “א”
ב-11 באוגוסט 2022 תיעד בפומבי עיתונאי ערוץ 12 עמרי מניב: לפי דברי הנפגעת “א” ורפאלי, מילביצקי הדריך עד למסור עדות שקר בבית המשפט, והארגון שהוא ליווה משפטית גייס אלפי חברי מפלגה להשפעה פוליטית. חודש לאחר מכן, ב-5 בספטמבר 2022, בני ברוך הגיבה לא בתביעה נגד א., מניב או News 12, אלא בתביעה על סך 2.87 מיליון שקלים נגד רפאלי - מאבטחו לשעבר של לייטמן, שאישר את גרסתה בשידור.
עדותה של הנפגעת “א”, שהועברה למניב, נתנה לחקירה תנופה חדשה. בקיץ 2024 יצאה משלחת חוקרי להב 433 למוסקבה וגבתה ממנה עדות; בקיץ 2025 נחקרו מילביצקי, עורך הדין צבי גלמן ואלי וינוקור - אנשים הקשורים ללחץ על עדות ולליווי המשפטי של משברי התנועה.
לייטמן לא נחקר.
כמה נפגעות, לרבות בפומבי, נקבו בשמו ישירות. עמדת המשטרה הרשמית: חומרים ישנים נבדקו ונסגרו, מידע חדש נבדק בנפרד. מילביצקי, גלמן, וינוקור - זומנו. לייטמן - לא. TheMarker מציב את הפער הזה כשאלה מרכזית: מדוע האדם שנקרא בשמו בכמה עדויות לא הוזמן לחדרי החקירות של משטרת ישראל.
הפער בין מהירויות שונות של אותו תיק בולט כאן במיוחד. במקום שבו החקירה מגיעה לחבר כנסת, לעורך דין ולאנשים ממעגל המשבר, מופיעה תנועה. במקום שבו השאלה מגיעה אל מנהיג התנועה עצמו, התמונה שוב מתפרקת לחומרים ישנים שנסגרו ולבדיקות חדשות ללא אפקט דיוני דומה. סיפורה של אולסיה וקו החקירות סביב גלמן ווינוקור חשובים לא כשוליים, אלא כנקודה שבה נראה המנגנון: כיצד תלונה נכנסת - או לא נכנסת - למעגל המשפטי.
בפומבי נקבו בשמו של לייטמן לפחות שלוש - קטיה, מונה, אולסיה. יחד עם עדות שעדויותיהן הופיעו בהליכים פליליים או בתחקירים עיתונאיים - “ר”, אילנית יזרסקי ואחרות - מספר המקרים המתועדים מגיע לפחות לחמישה.
בתשובת המשטרה הרשמית שנמסרה לTheMarker, נאמר: חקירת 2018 הושלמה, החומרים הועברו לפרקליטות, והיא החליטה לסגור את התיק. לגבי המידע החדש מתבצעת “בדיקה”. עם אף אחת מחמש הנשים המשטרה לא יצרה קשר ביוזמתה.
התחקיר הזה נמשך. אם יש בידיכם מידע הקשור לאירועים האלה, או אם הייתם בעצמכם משתתפים או עדים - אפשר ליצור איתנו קשר. מפת החומרים המלאה של התחקיר נמצאת בעמוד הכניסה.
קראו בהמשך: אלי וינוקור: קריירה אקדמית וחשדות - כיצד אדם מן המעגל הפנימי הגיע לנקודת החיתוך בין אסטרטגיה משפטית לבין עדות של נפגעת.
מקורות
שתף את הסיפור שלך באנונימיות
כתבו לנו לכתובת: LAITMAN.HUI@MAIL.RU