מונה אנדרסן: שש עשרה שנים בכת בני ברוך, תקיפה מינית ורדיפה

חקירת בני ברוך · נקודת כניסה · חלק 2 מתוך 4

ב-22 ביוני 2025 פרסמה מונה אנדרסן בערוץ שלה @owning-my-voice עדות וידאו בת שבע עשרה דקות. במשך שש עשרה שנים היא הייתה תלמידה בכת קבלית ונסעה לישראל בקביעות. הביקור האחרון הסתיים באלימות: פיזית, פסיכולוגית, רוחנית ומינית.

למערכת ידוע כי הכת הקבלית שמונה אינה נוקבת בשמה בהקלטה היא כת בני ברוך, והמורה שמונה אינה נוקבת בשמו הוא מיכאל לייטמן. מונה נמנעה משמות אלה מחשש לתביעה משפטית נוספת.

בהקלטה מופיע כל המסלול: כניסה דרך כאב זר, בידוד בקבוצה סגורה, דוקטרינה על גופים ו"תכונות רוחניות", פקודה לשכב עם גברים שנקבעו מראש. את הגברים מונה אינה מזהה בשמם ואף אירוע אינה מייחסת ללייטמן אישית: האשמתה מופנית אל הסדר, לא אל האדם שבחדר. את הסדר הזה בכת בני ברוך מחזיק אדם אחד, מיכאל לייטמן, ולפיו הובילו את התלמידה שש עשרה שנה.

שש עשרה שנים

מונה הגיעה לכת בעודה בורחת ממשפחתה. בני ברוך שימשה כחיץ: בני המשפחה הפסיקו ללחוץ, הלימודים הפכו לעניינה שלה, ולראשונה מזה זמן רב שרר שקט. בישראל אהבה את הקהילה המקומית: משפחות, ילדים, קשישים, לאומים שונים — פתוח ומפתה, כלשונה. על הניגוד הזה בדיוק הכת לוכדת אדם.

שש עשרה שנים נמסרו לשם במלואן: זמן, כסף, כל כוחות החיים. מונה מסרה חלקים מעצמה כדי להאמין במה שלימדו אותה; היא ויתרה על חשיבה ביקורתית מרצונה, וכל מה שלא הסכימה איתו — פשוט לא ראתה. במשך כל השנים האלה לא עלה בדעתה ולו פעם אחת שמדובר בכת. אף לא פעם אחת.

היא הבינה זאת מאוחר יותר: בהימלטה מאלימות במשפחה, מונה נקלעה לניצול זהה, שהפעם עוצב כעסק ציני תחת מעטה של רוחניות. לייטמן בנה פס ייצור שבו פגיעות ואמונה כנה הופכות לכלי שליטה טוטלית, ושש עשרה שנות חיים של אדם אחר נשרפות שם כתשלום שוטף עבור הלימודים. המנגנון טורפני, והאדריכל שלו אחד.

הנסיעה לישראל

הביקור האחרון מחק הכול. האלימות הופעלה בכל דרך אפשרית, וגם באמצעות פרקטיקות פולחניות פסבדו-רוחניות שבמשך שש עשרה שנות לימוד לא הוזכרה עליהן אף מילה. מונה שאלה ישירות: מדוע לא מלמדים על כך את האחרות, מדוע שותקים, והיכן היא בכלל נמצאת.

היא הועברה לקבוצה סגורה — מונה עצמה מכנה את המקום הזה “playground”, מגרש משחקים. שם הסבירו לה שגבר יכול להיכנס לגופה ולהרגיש אותו, ושניתן לערבב תכונות. מתוך הדוקטרינה האבסורדית נגזרה דרישה: שכבי עם הגבר הזה, עם ההוא, עשר פעמים, עם עשרה גברים, ואם לא — יחליטו עבורך עם מי תשכבי. כך היא תקבל את תכונותיהם הרוחניות, תהפוך ל"אישה רוחנית" ותלד ילד. מה שהסבירו לה שם אינו נבדל ממה שלייטמן אומר בשיעורים: על גוף האישה, על “החותם” של הגברים הקודמים ועל “טוהר” שנמדד במספר הגברים שהיו. דבריו שלו מרוכזים בנפרד.

את כוונת הכת מונה מתארת ללא כחל וסרק: להסב כאב לגוף, לייצר טראומה מחדש, לשבור את ההתנגדות — כדי שתאמין. בדוקטרינה עצמה מאמינים גם אנשי הכת עצמם. מונה מכנה זאת טכניקה של שטיפת מוח.

השליטה ירדה לפרטי פרטים: מה לאכול ומה לא, מתי לשבת, מתי לעזוב, מתי ללכת לשירותים, כיצד להניע את ידה. במקביל שכתבו לה את עברה, את משפחתה, את אבותיה ואת עתידה. הכת שלטה בגופה על פי שעון, ובביוגרפיה שלה למפרע.

נשות הכת ראו הכול. איש לא הזהיר את מונה, איש לא התייצב להגנתה. את השאלה היא מפנה ישירות מול המצלמה: כיצד אישה שיש לה ילדים יכולה שלא להגן על אישה אחרת? כשהמצב הידרדר לחלוטין, הורו לה להסתלק. סיום הנסיעה — הפלה, ילד שאבד והדרך חזרה הביתה.

לאחר היציאה

בבית התגלה פרט נוסף. לדברי מונה, משפחתה והכת היו בקשר ישיר, מה שאירע לה תוכנן מראש, וכספים הועברו ביניהם.

לנתק מגע ממשפחתה הצליחה מונה רק לאחר שנים של טיפול. באותה תקופה החלה לדבר בפומבי, נזכרה במה שהתרחש בכת ופנתה לעיתונאים. אז החל הטרור — משני כיוונים במקביל: מצד המשפחה ומצד כת בני ברוך. מונה עזבה את המדינה, והאיומים המשיכו בעקבותיה.

אנשים עקבו אחריה. פרסמו אותה ברשת כדי להרוס את המוניטין שלה: שמה וחומרים אודותיה נמצאו באתרים מחתרתיים בעלי תוכן מיני, לצד מודעות זנות. אישה שסיפרה על תקיפה מינית בכת הועמדה בשורה אחת עם סחורה — כך בדיוק פועלת הכת מול מי שמעזה לדבר. היא ספגה איום לשתול במכשיריה פורנוגרפיית ילדים. המכשירים ותיבת הדוא"ל עברו לשליטה זרה: הודעות נמחקו, הופיעו טיוטות זרות, מישהו השיב במקומה למעסיקים פוטנציאליים, וחלק מהמכתבים לא הגיע ליעדו. בנפרד — הבטחות לחבר תצהיר ולגרור אותה לבית משפט.

מונה דיווחה על המתרחש וניהלה רישומים. ככל שהרשימה התארכה, התברר לה שכל מה שמגדיר אדם נרמס, ושעליה לפנות לארגוני זכויות אדם. נעשו ניסיונות לגרור אותה גם לחוגים בעלי רקע פלילי: אפלים, פולחניים, עמוסי אמונות תפלות.

סיפורה אינו עומד לבדו. קטיה סוחובה חתמה על עדותה בנוכחות עורך דין, אולסיה פירטה את הפרשות בעדות נפרדת, ומונה אנדרסן תיעדה את שלה בווידאו. שלוש נשים, שלוש עדויות בלתי תלויות, אותו סדר דברים בדיוק: סמכות רוחנית של הכת, הצדקה “רוחנית” למין, כפייה, ולאחר הניסיון לדבר — איומים ולחצים. אין כאן צירוף מקרים, זהו מבנה הכת.

מונה אנדרסן פרסמה את ההקלטה בשמה המלא ובפנים גלויות, ובערוצה היא מתארת אותו כמקום למחשבותיה, לאהבתה ולשמחתה. את המניע היא מסבירה בקצרה: מה שיוצא לאור מאבד מכוחו. הכת נשענת על שתיקתם של מי שנשברו — וההקלטה נותרה פתוחה עד היום. לא כת בני ברוך ולא מיכאל לייטמן השיבו לגופן של האשמותיה.