עדותה של קטיה סוחובה (katia.soukhova@gmail.com): ניצול מיני בבני ברוך

חקירת בני ברוך · נקודת כניסה · חלק 1 מתוך 4

קטיה סוחובה חתמה בשמה המלא על עדותה, שבה היא מתארת פגיעה מינית מצד מיכאל לייטמן. האימייל שלה katia.soukhova@gmail.com והטלפון +33652447883 זמינים לציבור; גם פעילותה בפרופיל Google Maps הציבורי שלה קלה לאיתור. משטרת ישראל מעולם לא פנתה אליה.

2011. צרפת. רכזי דואייב

ב-2011, בצרפת, קטיה נרשמה לקורסים מרחוק של בני ברוך דרך ערוצי המדיה של התנועה. בשידורים המקוונים חזר שוב ושוב אותו מסר: חיבור עם הבורא בלתי אפשרי בלי כניעה מלאה למנהיג. כל מחשבה ביקורתית הוגדרה כהידרדרות רוחנית.

רכזי המעגל האירופי, בני הזוג ז’אק דואייב ונועם דואייב, שיבצו אותה בעבודה קבועה למען התנועה: תרגומי ספרים, תוכן לאתר ולוגיסטיקה יומיומית. ככל שהקדישה יותר שעות לעבודה ללא תשלום, כך התחזקה תלותה בארגון. הדרך הכללית שבה נבנית תלות כזאת מתוארת בחומר על הכניסה למערכת; אצל קטיה היא עברה דרך הקבוצה הצרפתית, עבודת התרגום והגישה האישית למנהיג.

הקונגרס של 2014. מים מינרליים ומעמד מיוחד

ב-2014, בקונגרס בישראל, קטיה כבר התקרבה לאזור הגישה הישירה ללייטמן. בשלב הזה היא ראתה בו דמות אידיאלית, בין השאר דרך אמירות כמו: “אני היחיד שיוביל אתכם לבורא.”

במהלך ביקור בדירתו בפתח תקווה, לייטמן סימן לה לצאת מן הקהל לצילום קבוצתי. אחר כך מונתה לעוזרת אישית זמנית בקונגרס האירופי הבא. תפקידיה כללו שירות ישיר: קניית מים מינרליים מיוחדים, מזיגת תה, לוגיסטיקה במקום. הגישה הפיזית והשליחויות השגרתיות יצרו אצלה תחושה של קרבה חריגה למנהיג. לפי עדותה, הקרבה הזאת הכינה אותה לציית לכל דרישה.

אריה מקרביץ’ מסביר את הכללים

במהלך הקונגרס האירופי, אחרי שיעור ערב, לייטמן הזמין אותה לחדרו. קטיה לא הגיעה. בבוקר למחרת, כשניסתה לגשת אליו ולהגיש לו קפה, הוא הגיב בתוקפנות. ההוראה “לא לתת לה להתקרב אליו יותר” עברה מיד במעגל הפנימי.

אז נכנסה הפמליה לתמונה. המאבטח והעוזר אריה מקרביץ’ הסביר לה בשלווה שלמנהיג הנשוי “יש זכות” לבחירה כזאת. הוא הוסיף שלייטמן בחר בה במיוחד מתוך תצלום ושהוא מעדיף בלונדיניות. במעגל הפנימי הדברים הוצגו כנורמה: העוזרים לא בלמו את הסיטואציה, אלא הסירו מכשולים בקור רוח. קטיה מצאה את עצמה לכודה. מבחינתה, סירוב פירושו לאבד את הקשר היחיד לבורא.

בביוגרפיה אחרת מונה מתארת תפקיד דומה של מתווכים. אצל קטיה הרצף נשאר אישי מאוד: סירוב, הרחקה מיידית מן הגישה ללייטמן, ואז עוזר שמציג את בחירת המנהיג כנורמה רוחנית.

פתח תקווה. שיחות לילה. חום

השלב האחרון התרחש במטה בפתח תקווה. לפי עדותה, לייטמן הגביר את הלחץ בסדרה של שיחות וידאו והזמנות לישראל. פעם הייתה תשומת לב מרוממת; אחר כך באה התעלמות מוחלטת.

זימונים ליליים לדירה בפתח תקווה הסתיימו במגע מיני. כאשר קטיה ניסתה להיאחז באיסורים דתיים, לייטמן ביטל אותם מכוח סמכותו. לדבריה, היא לא התנגדה מפחד שתאבד לצמיתות את הקשר שלה לבורא.

למחרת היא סירבה להמשיך. לייטמן גירש אותה מיד. כל הגישה שלה נשללה בבת אחת. עד הערב עלה לה חום גבוה, ולאחר מכן ארזה את חפציה וברחה מן המטה בפאניקה.

לאחר מכן. איומים. שתיקה

כשחזרה הביתה, נציג קבוצה שאליו פנתה לעזרה יעץ לה לא להתמקד במה שקרה ופשוט “להמשיך ללמוד”, תוך התייחסות למגע כמכשול רוחני. מאוחר יותר ניסה לייטמן להחזיר אותה באמצעות התכתבות, והציע “להמשיך הלאה” כאילו דבר לא קרה. במקום הגנה, הוצע לה המשך לימודים.

השבר הגיע רק לאחר שקטיה מצאה ביקורת על התנועה בפייסבוק (האדם מזוהה כ-M.). בפעם הראשונה היא ראתה את הסיפור מבחוץ, מחוץ לשפת הארגון, והבינה שהדרך הרוחנית אינה חייבת לעבור דרך לייטמן.

כאשר קטיה התכוננה להביא את סיפורה למרחב הציבורי (במהלך עבודה עם העיתונאי רביב דרוקר), המידע דלף לקבוצה. איומים הופנו כלפי קטיה וכלפי משפחתה. מחשש לביטחונה היא נאלצה לבקש שהתיק לא יובא לבית משפט בישראל.

מכאן הסיפור של קטיה כבר אינו רק שאלה של אמונה, אלא שאלה של בדיקה חיצונית. מדוע פניות ועדויות כאלה לא הפכו לחקירה מלאה יותר של לייטמן מתואר בחומר על השתקת עדויות. עדותה של מונה נותנת קנה מידה סמוך, אבל אחר: שש עשרה שנות תלות ולחץ לאחר היציאה מן הקבוצה.

התוצאה הפרוצדורלית לא השתנתה: משטרת ישראל מעולם לא פנתה אליה.