פרסום פתוח: כיצד טקסט רשמי של בני ברוך מנרמל את שפת האלימות

ב-22 באוגוסט 2008 עלה באתר הרשמי של בני ברוך טקסט של מיכאל לייטמן. “כדורגל — אתה סקס!”. לא איזו הערת שוליים. לא התכתבות פרטית. טקסט של המנהיג עצמו — וכמעט עשרים שנה הוא נשאר שם, נגיש לכולם. מישהו מהקהילה שאל על כדורגל. לייטמן השיב.

מסמך

שאלה: בזמננו הכדורגל הפך לדת, דרך למלא את החיים. מה כוח המשיכה שלו? למה גברים יושבים מול הטלוויזיה עם בירה וכדורגל, כפי שאתה אומר לא פעם?

תשובה: בתור תשובה אציע כמה מחשבות מתוך "המטפיזיקה של הכדורגל", ואת השאר תוכלו להשלים בעצמכם. כל המילים והמונחים משם!

כדורגל הוא משחק ברגליים. הסמל של הרגל הוא איבר המין הזכרי.
תפקידה של הרגל הוא הרס (כמו שאומרים: לרמוס ברגליים, להוציא ברגליים קדימה).
הרגל ניצבת מול הראש, הכדור. בעבר שיחקו בראשים כרותים, סמל לסירוס.
כדורגל הוא כמו סקס. המטרה היא שער: עם הרגל (איבר המין) להבקיע אל השער, אל החור.
כף הרגל היא הפאלוס, הכדור הוא זרע, השער הוא הנרתיק.
השוער, מגן השער, הוא צנזור המתנגד לרצונות השחקנים.
השופט עוקב אחר קיום הכללים, אך אינו מונע את הרצון, כמו אב המסדיר את חיי המין כעניין חברתי, בגבולות סבירים.
אני השחקן, המטרה היא סיפוק. הכדור, הליבידו, השער, ראש הפין.
השוער הוא הסופר-אגו שמפריע לסיפוק המטרה, אך העונג נוצר דווקא מתוך התגברות על המכשול.
השחקן חושב על סיפוק רצונו. השוער חושב על הקבוצה.
השוער הוא השומר, הרשאי לקחת את הכדור בידיים, לרסן את המין בגבולות סבירים.
הדבקות של הכדורגל טמונה בסובלימציה שלו.
גבר מעדיף לא לשחק אלא לצפות בכדורגל (בטלוויזיה), מפני שאף שהוא עייף, הוא עדיין רוצה "להכניס", ועוד ל"שער זר": מתיקות הבגידה, החטא. המשמעות הבסיסית של המשחק היא המאבק על האישה, על אי-האפשרות של תשוקה עודפת (זה הצטבר, נשרף!). לכן צפייה בכדורגל היא דבר לא צנוע; היא דומה למציצנות (צפייה באחרים כשהם "מכניסים").

עכשיו אתם מבינים מה בעלך עושה?! (בדיחה).

התאריך על הפרסום: 22 באוגוסט 2008. מטפורה מינית תוקפנית, באתר הרשמי של הארגון. תשובה של מורה לשאלה יומיומית של תלמיד.

הסביבה שבה השפה הזאת צמחה

הקוראים של הטקסט הזה לא נחתו עליו משום מקום. מאחוריהם שיעורי לילה. משמעת קבוצתית. מילון פנימי והיררכיית מורה. בתוך סביבה כזו השפה של המנהיג נספגת כמו אוויר — היא הנורמה, לא קול של אדם זר.

המנהיג לוקח שאלה רגילה על כדורגל והופך אותה לגוף, רצון, חדירה, בגידה, “שערים זרים”. תיאור מיני מפורש. ככה הוא מתיר את הדיבור — מלמעלה, בחתימה רשמית.

המנגנון שמקבע את דברי המורה בתוך הקבוצה מנותח בחומר על הסדנאות וההכנעה. כאן די במסמך עצמו: מטפורה מינית משפילה, טקסט פומבי רשמי, שיצא מן המנהיג כתשובה לתלמיד.

ואותו היגיון בדיוק — שלטון שפירושו בעלות מינית — חוזר אצל לייטמן גם בלי מטאפורות. דיבור ישיר, בלי כפפות: מה שהוא אומר על נשים.

“כדורגל — אתה סקס!”. עודנו מופיע באתר הרשמי של בני ברוך. נגיש. פומבי. עד היום.