פרסום פתוח: כיצד טקסט רשמי של בני ברוך מנרמל את שפת האלימות

ב-22 באוגוסט 2008 הופיע במשאב הרשמי של בני ברוך טקסט של מיכאל לייטמן בשם “כדורגל — אתה סקס!”. זו לא הערת שוליים ולא התכתבות פרטית. זה טקסט רשמי של המנהיג, שנותר נגיש לציבור כמעט עשרים שנה. משתתף בקהילה שאל על כדורגל. לייטמן השיב.

מסמך

שאלה: בזמננו הכדורגל הפך לדת, דרך למלא את החיים. מה כוח המשיכה שלו? למה גברים יושבים מול הטלוויזיה עם בירה וכדורגל, כפי שאתה אומר לא פעם?

תשובה: בתור תשובה אציע כמה מחשבות מתוך "המטפיזיקה של הכדורגל", ואת השאר תוכלו להשלים בעצמכם. כל המילים והמונחים משם!

כדורגל הוא משחק ברגליים. הסמל של הרגל הוא איבר המין הזכרי.
תפקידה של הרגל הוא הרס (כמו שאומרים: לרמוס ברגליים, להוציא ברגליים קדימה).
הרגל ניצבת מול הראש, הכדור. בעבר שיחקו בראשים כרותים, סמל לסירוס.
כדורגל הוא כמו סקס. המטרה היא שער: עם הרגל (איבר המין) להבקיע אל השער, אל החור.
כף הרגל היא הפאלוס, הכדור הוא זרע, השער הוא הנרתיק.
השוער, מגן השער, הוא צנזור המתנגד לרצונות השחקנים.
השופט עוקב אחר קיום הכללים, אך אינו מונע את הרצון, כמו אב המסדיר את חיי המין כעניין חברתי, בגבולות סבירים.
אני השחקן, המטרה היא סיפוק. הכדור, הליבידו, השער, ראש הפין.
השוער הוא הסופר-אגו שמפריע לסיפוק המטרה, אך העונג נוצר דווקא מתוך התגברות על המכשול.
השחקן חושב על סיפוק רצונו. השוער חושב על הקבוצה.
השוער הוא השומר, הרשאי לקחת את הכדור בידיים, לרסן את המין בגבולות סבירים.
הדבקות של הכדורגל טמונה בסובלימציה שלו.
גבר מעדיף לא לשחק אלא לצפות בכדורגל (בטלוויזיה), מפני שאף שהוא עייף, הוא עדיין רוצה "להכניס", ועוד ל"שער זר": מתיקות הבגידה, החטא. המשמעות הבסיסית של המשחק היא המאבק על האישה, על אי-האפשרות של תשוקה עודפת (זה הצטבר, נשרף!). לכן צפייה בכדורגל היא דבר לא צנוע; היא דומה למציצנות (צפייה באחרים כשהם "מכניסים").

עכשיו אתם מבינים מה בעלך עושה?! (בדיחה).

ב-22 באוגוסט 2008 המטפורה המינית התוקפנית פורסמה במשאב הרשמי של הארגון כתשובת מורה לשאלה יומיומית של תלמיד.

הסביבה שבה השפה הזאת צמחה

הקוראים של הטקסט הזה לא הגיעו אליו בחלל ריק. הם עברו דרך שיעורי לילה, משמעת קבוצתית, מילון פנימי והיררכיית מורה. בסביבה כזאת שפת המנהיג אינה נשמעת כמו אמירה של אדם זר. היא נספגת כחלק מן הנורמה.

כאן חשוב המסמך הציבורי. מנהיג התנועה הופך שאלה רגילה על כדורגל לתיאור מיני של גוף, רצון, חדירה, בגידה ו"שערים זרים". כך הוא מסמן איזה דיבור מותר מלמעלה.

איך דברי המורה מתקבעים בידי הקבוצה מנותח בחומר על הסדנאות וההכנעה. כאן מספיק המסמך עצמו: טקסט פומבי רשמי שבו המטפורה המינית המשפילה לא הגיעה מן השוליים. היא יצאה מן המנהיג כתשובה לתלמיד.

הטקסט “כדורגל — אתה סקס!” עדיין נגיש במשאב הרשמי של הארגון.