מה לייטמן אומר על נשים: הדוקטרינה של הכת במילותיו שלו, מ«כדורגל — אתה סקס!» ועד עדות בשבועה

ב-22 באוגוסט 2008 פרסם מיכאל לייטמן באתר הרשמי של הכת טקסט בשם «כדורגל — אתה סקס!». לשאלת תלמיד השיב מנהיג הכת בניתוח: «כף הרגל היא הפאלוס, הכדור הוא זרע, השער הוא הנרתיק». הרשומה תלויה באותו מקום בשנה התשע עשרה.

את אותו רעיון הוא אומר גם מול המצלמה, כבר בלי מטפורה: השלטון שייך לגברים, «מגיע לו הרבה נשים», ולצד הזכר החזק עומדות «עשרות קופיקות קטנות».

על יחסה של הכת לנשים מספרות בדרך כלל משתתפות לשעבר. כאן מדבר לייטמן עצמו — לא בהתכתבות שדלפה, אלא בפרסום שלו ובהקלטות של שיעורים. את האגדה הקבועה של הכת על «סחטנים ומתוסכלים לשעבר» אפשר להניח בצד: זו רשומה ראשונית, לא טענת סחיטה.

הרשומה מ-2008: «כף הרגל היא הפאלוס, הכדור הוא זרע, השער הוא הנרתיק»

השאלה הייתה יומיומית: למה גברים יושבים מול הטלוויזיה עם בירה וכדורגל. התשובה של לייטמן הצטמצמה לגוף, לרצון ולחדירה, בהפניה ל«מטפיזיקה של הכדורגל».

שאלה: בזמננו הכדורגל הפך לדת, דרך למלא את החיים. מה כוח המשיכה שלו? למה גברים יושבים מול הטלוויזיה עם בירה וכדורגל, כפי שאתה אומר לא פעם?

תשובה: בתור תשובה אציע כמה מחשבות מתוך "המטפיזיקה של הכדורגל", ואת השאר תוכלו להשלים בעצמכם. כל המילים והמונחים משם!

כדורגל הוא משחק ברגליים. הסמל של הרגל הוא איבר המין הזכרי.
תפקידה של הרגל הוא הרס (כמו שאומרים: לרמוס ברגליים, להוציא ברגליים קדימה).
הרגל ניצבת מול הראש, הכדור. בעבר שיחקו בראשים כרותים, סמל לסירוס.
כדורגל הוא כמו סקס. המטרה היא שער: עם הרגל (איבר המין) להבקיע אל השער, אל החור.
כף הרגל היא הפאלוס, הכדור הוא זרע, השער הוא הנרתיק.
השוער, מגן השער, הוא צנזור המתנגד לרצונות השחקנים.
השופט עוקב אחר קיום הכללים, אך אינו מונע את הרצון, כמו אב המסדיר את חיי המין כעניין חברתי, בגבולות סבירים.
אני השחקן, המטרה היא סיפוק. הכדור, הליבידו, השער, ראש הפין.
השוער הוא הסופר-אגו שמפריע לסיפוק המטרה, אך העונג נוצר דווקא מתוך התגברות על המכשול.
השחקן חושב על סיפוק רצונו. השוער חושב על הקבוצה.
השוער הוא השומר, הרשאי לקחת את הכדור בידיים, לרסן את המין בגבולות סבירים.
הדבקות של הכדורגל טמונה בסובלימציה שלו.
גבר מעדיף לא לשחק אלא לצפות בכדורגל (בטלוויזיה), מפני שאף שהוא עייף, הוא עדיין רוצה "להכניס", ועוד ל"שער זר": מתיקות הבגידה, החטא. המשמעות הבסיסית של המשחק היא המאבק על האישה, על אי-האפשרות של תשוקה עודפת (זה הצטבר, נשרף!). לכן צפייה בכדורגל היא דבר לא צנוע; היא דומה למציצנות (צפייה באחרים כשהם "מכניסים").

עכשיו אתם מבינים מה בעלך עושה?! (בדיחה).

האישה בטקסט הזה לא מופיעה אף פעם כבן אדם: שער, חור, «מתיקות הבגידה», פרס ב«מאבק על האישה». השופט הוא «אב» ש«מסדיר את חיי המין». זו לא בדיחה מחדר עישון, אלא פרסום רשמי של מנהיג הכת.

קראו אותו אנשים שמאחוריהם שיעורי לילה, משמעת פנימית ומורה בראש ההיררכיה: אמירת המנהיג שם אינה דעה, אלא נורמת דיבור. איך המילה של לייטמן מתקבעת בקרב התלמידים מנותח בחומר על הסדנאות והציות.

הקלטות הווידאו

שלושת הקטעים שלהלן לקוחים מתחקיר של העיתונאי גור מגידו (ההקלטה המלאה זמינה לציבור); אותו חומר מופיע גם בניתוח העדויות המושתקות.

«מגיע לו הרבה נשים»

לייטמן מסביר איך בנוי הכוח הגברי.

לייטמן: גבר שהוא שולט ושליטה הזה באמת שייך לגברים אז גם כן הוא צריך להראות את עצמו כגבר כגדול בפוטנציאל לסיפוק מיני ומגיע לו הרבה נשים. והוא צריך להראות לכולם שהוא לא חזק בשליטה בלבד אלא גם כן כאיזה קוף גדול שיש לו ממש כוח גברא כן, ועשרות קופיקות קטנות לידו זהו

אותה נוסחה כמו ב-2008, רק בלי העטיפה הכדורגלית: שלטון שווה בעלות מינית, והנשים הופכות לפמליה סביב הזכר החזק. שומעים את זה תלמידים שבשבילם הדובר הוא הצינור אל הבורא. המילים שלו קובעות נורמה: אישה כנספח לכוח גברי.

רשימו, בתולין ו«החותם» של הגברים הקודמים

מכאן ואילך נכנס המדע.

לייטמן: למה העניין של הנשים שיש להן סימן מיוחד שזו אישה בתולה, זה מפני שכל גבר שהיה נמצא באישה, הוא משאיר רשימו משלו ואפילו שיש לה עשר גברים. יש בילד שהיא מולידה בתינוק רשימות מכל עשרה גברים הקודמים.

ניצה: למה אתה מתכוון רשימות?

לייטמן: יש בו בתינוק נתונים, פסיכולוגים, פיזיולוגים, רוחניים, מכל הגברים הקודמים שהייתה איתם.

ניצה: זה נורא משמעי אני יכולה להבין, אנחנו זוכרים את מערכות היחסים הקודמות שלנו, אבל...

לייטמן: לא זוכרים, זה לא עניין של זכירה. אני מדבר פה על משהו אחר. זה עניין של גנים, זה עניין של הורמונים, זה עניין של ההתרשמות פנימית בתוך הבשר שלה. ולכן אם גבר רוצה להיות בטוח שהילד שנולד ממנה יהיה רק הוא, אז הוא חייב לדאוג על כזאת אישה.

מה שלייטמן מציג כביולוגיה נקרא טלגוניה: המדע הפריך אותה, גנים לא עובדים כך. מן הפסאודו-ביולוגיה הזאת הוא בונה היררכיה: את «טוהר» האישה הוא מודד במספר הגברים שהיו לה, ואת האישה עצמה הופך לאובייקט שעל הגבר «להבטיח לעצמו».

מכאן צומח מילון העבודה של הכת, שבו קרבה לגבר בעל «מעמד רוחני» נקראת שלב של עלייה, והוא נשמע משיעור של המורה עצמו.

לה — גבר אחד, לו — בגידה נסלחת

מהאישה לייטמן דורש גבר אחד לכל החיים. את בגידת הגבר הוא מציע לנשים לקבל מראש, כמו מזג אוויר.

לייטמן: עשרות אחוזים של הגירושים היינו יכולים למנוע אם היינו מכינים אותם נכון לקבל בגידת הגבר. אנחנו צריכים להבין שזה יקרה בטוח בכל משפחה.

שני הקטעים נותנים אמת מידה אחת בשתי מידות: את נאמנות האישה לייטמן מעגן ב«גנים» וב«חותם», ואת בגידת הגבר הוא מכריז כבלתי נמנעת ומחייבת סליחה. הצביעות של לייטמן אינה הערכת המערכת, אלא אריתמטיקה של שתי אמירותיו.

שליטה בחיים האינטימיים והמשפחתיים של המשתתפים היא אחד הסימנים העקביים שבהם מומחים מתארים קבוצות בשליטה גבוהה; השוואת המתועד לאמות המידה האלה מרוכזת בניתוח נפרד.

מן הדוקטרינה — אל המתועד

אילנית יזרסקי, עובדת סוציאלית קלינית ומשתתפת לשעבר במעגל הפנימי בפתח תקווה, העידה תחת שבועה בבית משפט השלום בבת ים בספטמבר 2022: כמה נשים סיפרו לה על קשרים מיניים עם לייטמן שהוצגו כחלק מ«עלייה רוחנית». לפי עדותה, היא שאלה על כך את לייטמן עצמו; תחילה הכחיש, אחר כך הודה והגיב במילים «לא פגע באיש». הנפגעת «א» תיארה את אותו מנגנון בראיון לערוץ 12: «הוא בנה יחסים אישיים עם כל אישה כדי להגיע להארה רוחנית».

מן השיעורים זה יורד במורד ההיררכיה. בינואר 2023 אמרה בבית המשפט מנכ"לית המרכז הישראלי לסיוע לנפגעי כתות, רחל ליכטנשטיין: «הפגיעה בנשים נגרמת לא רק בידי לייטמן עצמו… ההתנהגות שלו מחלחלת גם לגברים אחרים בקהילה».

איך זה נראה בקומה התחתונה תיארה אולסיה, משתתפת לשעבר בכת. לפי העדות החתומה שמסרה בפני עורך דין, בכנס הראשון שלה בישראל באביב 2005 חזרו באוזניה גברי הכת מדי יום על אותה נוסחה: «אישה יכולה לקבל אור רק דרך גבר». באותה סביבה היא חוותה, לדבריה, ניסיון אונס: גבר לא מזוהה מסביבת הכת, אדם אחר ולא לייטמן, שם חומר במשקה שלה, הסיע אותה והשמיע כלפיה איום. להימלט הצליחה. נוסחת המורה פעלה בכנס ככלל התנהגות.

בסיכום עדויותיהן של חמש המתלוננות שתיים מדברות על הכת כעל שיטה: אחת הגישה תלונה על «מערכת של יחסים אינטימיים עם לייטמן ועם בכירים אחרים ב"קבלה לעם" תוך שימוש בסמכותם הרוחנית», ואחרת העידה כי «בכירים בקבוצה ניצלו מצטרפים חדשים». מונה סיפרה שדרשו ממנה קשר «עם גברים מהמעגל הפנימי», וכי הדרישה «הוצגה דרך מעמדם הרוחני המיוחד».

חמישה מקורות, בלתי תלויים זה בזה: עדותה של יזרסקי תחת שבועה, ראיון הנפגעת «א» לערוץ 12, סיכום התלונות במשטרה, עדותה החתומה של אולסיה בפני עורך דין וסיפורה של מונה. חוזר בהם אותו רצף עצמו: המעמד הרוחני של הגבר מוצג כתנאי לקרבה איתו. זה לא צירוף מקרים.

חקירה חיצונית מלאה של מעשי לייטמן מעולם לא התקיימה. אבל דבר אחד מתועד בחומרים שלו עצמו: את הדוקטרינה על נשים הוא כתב בעצמו, חזר עליה מול המצלמה במשך שנים, והרשומה מ-2008 תלויה באתר הרשמי של הכת בשנה התשע עשרה.