״איך ממשיכים לחיות?״: מכתב ותשובה בתוך בני ברוך

נוסח המכתב:

Re: איך ממשיכים לחיות?

הודעה אחת

7 בספטמבר 2016, שעה 10:41

Michael Laitman <michael.laitman@gmail.com> אל: igor aljeshin <aljeshin@gmail.com> עותק מוסתר: alonrozbb@gmail.com

עכשיו אמור שכל מה שאתה רואה, אתה רואה באגואיזם המעוות שלך, ומסביבך נמצא הבורא, שבאמצעות החברים מראה לך מי אתה באמת.

ב-7 בספטמבר 2016, 6:45, המשתמש igor aljeshin <aljeshin@gmail.com> כתב:

שלום, רב יקר.

כבר נכנסה השנה העשירית שבה אני מתרגל לשקר שמתרחש סביבי בכל מערכת “בני ברוך” שלנו. כפי שהזכרת היום, זה דומה לבית אבות שבו כולם מנסים להיות טובים ופשוט משקרים זה לזה בצורה מגעילה.

לא מצאתי לא אצל בעל הסולם ולא אצל רב"ש אף מילה האומרת שאנחנו צריכים לשקר. אנחנו צריכים לשחק, אבל לא לשקר! מטבעי איני יודע ואיני רוצה לשקר. בגלל זה אני הופך למנודה. רב, איך עליי להמשיך לחיות: לשקר כמו כל הסביבה?

באהבה ובהערכה עמוקה אליך, תלמידך, איגור אלשין.

בין אלפי מכתבים פנימיים של בני ברוך, המכתב הזה בולט דווקא בגלל השקט שלו. אין בו פולמוס חיצוני. יש תלמיד ותיק, כמעט עשור בתוך המערכת, שפונה ללייטמן בכבוד ושואל איך חיים כאשר השקר נעשה יומיומי. התשובה מחזירה את השאלה אליו, אל ה"אגואיזם" שלו.

אדם מבפנים

ב-7 בספטמבר 2016, בשעה 6:45 בבוקר, איגור אלשין כותב ישירות למיכאל לייטמן. הוא פותח ב"שלום, רב יקר". אין איום, אין קללה, אין מתקפה. זה קול של אדם שנמצא בפנים זמן רב ועדיין רואה בלייטמן את הסמכות האחרונה.

המשפט המרכזי חד: אדם שנכנס לשנתו העשירית בבני ברוך כותב ללייטמן שהשקר נהפך לחלק מן החיים הרגילים במערכת.

אלשין לא דורש להעניש מישהו ולא מאיים לעזוב. הוא שואל איך להמשיך לחיות אם סביבו משקרים, והוא עצמו אינו רוצה ואינו יודע לשקר. הוא מוסיף שלא מצא לכך הצדקה אצל בעל הסולם או אצל רב"ש. עבור תלמיד מאמין, זה לב המכתב: הפער בין מה שמלמדים מלמעלה לבין מה שמתרחש בפועל.

ארבע שורות במקום בירור

לייטמן משיב באותו יום, בשעה 10:41. ארבע שורות. אין שאלה אחת על המתרחש במערכת, ואין סימן שהוא מבקש להבין את תוכן התלונה.

במקום תשובה עניינית, אלשין מקבל פעולה אחרת: “עכשיו אמור שכל מה שאתה רואה, אתה רואה באגואיזם המעוות שלך, ומסביבך נמצא הבורא, שבאמצעות החברים מראה לך מי אתה באמת”.

לייטמן אינו מתווכח עם התלמיד. הוא מזיז את נושא השיחה. אם אתה רואה שקר, הבעיה אינה השקר אלא הראייה שלך, האגואיזם שלך, הפגם שבתוכך. אחרי תשובה כזאת אין צורך לבדוק מי משקר, למה משקרים ומדוע האדם הפך למנודה. אותה המרה קולקטיבית של ספק לציות מנותחת בפירוט בחומר ״הבורא מדבר דרך המורה״.

אשמה במקום תשובה

המהלך ברור: אדם מבקש עזרה וקורא לשקר בשמו. במקום תשובה הוא מקבל אשמה.

אלשין כותב על סביבתו. לייטמן מעביר את השיחה אל אלשין עצמו: הבעיה כבר אינה הסביבה, האנשים או השקר המתמשך, אלא תפיסתו ה"מעוותת". הצעד נשמע כמו עצה רוחנית, אבל הוא מגן על המערכת.

אחרי מהלך כזה אין חובה לדון בעובדות, לבדוק את התלונה או אפילו להראות שהיא נשמעה. די לגרום לשולח לפקפק בעצמו.

למה העותק המוסתר חשוב

פרט אחד משנה את קריאת המכתב: העותק המוסתר לכתובת alonrozbb@gmail.com. מבחוץ זו פנייה אישית של תלמיד למורה. בפועל כבר יושב בערוץ אדם נוסף, אלון רוזנפלד. אלשין לא רואה אותו.

כאן נחשף דפוס שמופיע גם במאגר ההתכתבות הרחב שבידי המערכת. לייטמן אינו רק נמען של מכתבים אישיים. פניות כאלה עוברות דרך מעגל שירות פנימי של אנשי אמון: אדם כותב כאילו ישירות ל"רב", אבל לצד לייטמן נמצא מי שרואה את המכתב ומקבל את תגובתו.

מתוך זה גם התשובה נקראת אחרת. היא אינה נראית עוד תגובה אישית וספונטנית, אלא פעולה בתוך ערוץ שירות: התלונה הגיעה, איש אמון הוכנס לעותק מוסתר, נוסחה קצרה נשלחה, והפרק נסגר.

איך ממשיכים לחיות?

השאלה של אלשין, “איך עליי להמשיך לחיות?”, נשארת בלי תשובה. במקום זאת מציעים לו לא להאמין לעצמו.

כוחו של המכתב בפשטות שלו. שאלה על שקר אינה נבדקת; היא חוזרת לשולח כבעיה של “אגואיזם”. פנייה אישית נכנסת כמעט מיד לערוץ שירותי: העותק המוסתר עומד על alonrozbb@gmail.com.

אחרי מסמך כזה קשה לקבל את דברי לייטמן על אמת, דאגה, יושר רוחני ו"חברים" כעניין של אמון. צריך להעמיד אותם מול מסמכים, התכתבויות והדרך שבה המערכת נוהגת בבני אדם חיים.

האות של אלשין מבפנים חזר אליו כאשמה. במכתב אחד נראים יחד פנייה אישית, עותק מוסתר ותשובה שאינה משיבה.