״איך ממשיכים לחיות?״: מכתב ותשובה בתוך בני ברוך

פורסם: 1 במרץ 2025 עודכן: 24 ביולי 2026 5 דקות קריאה

איפה אתם בתיק: מנגנון השליטה מסמך

״איך ממשיכים לחיות?״: מכתב ותשובה בתוך בני ברוך

נוסח המכתב:

Re: איך ממשיכים לחיות?

הודעה אחת

7 בספטמבר 2016, שעה 10:41

Michael Laitman <michael.laitman@gmail.com> אל: igor aljeshin <aljeshin@gmail.com> עותק מוסתר: alonrozbb@gmail.com

עכשיו אמור שכל מה שאתה רואה, אתה רואה באגואיזם המעוות שלך, ומסביבך נמצא הבורא, שבאמצעות החברים מראה לך מי אתה באמת.

ב-7 בספטמבר 2016, 6:45, המשתמש igor aljeshin <aljeshin@gmail.com> כתב:

שלום, רב יקר.

כבר נכנסה השנה העשירית שבה אני מתרגל לשקר שמתרחש סביבי בכל מערכת “בני ברוך” שלנו. כפי שהזכרת היום, זה דומה לבית אבות שבו כולם מנסים להיות טובים ופשוט משקרים זה לזה בצורה מגעילה.

לא מצאתי לא אצל בעל הסולם ולא אצל רב"ש אף מילה האומרת שאנחנו צריכים לשקר. אנחנו צריכים לשחק, אבל לא לשקר! מטבעי איני יודע ואיני רוצה לשקר. בגלל זה אני הופך למנודה. רב, איך עליי להמשיך לחיות: לשקר כמו כל הסביבה?

באהבה ובהערכה עמוקה אליך, תלמידך, איגור אלשין.

בין אלפי מכתבים פנימיים של בני ברוך, המכתב הזה בולט. דווקא בגלל השקט. אין פולמוס חיצוני. יש תלמיד ותיק — כמעט עשור בתוך המערכת — שפונה ללייטמן בכבוד ושואל: איך חיים כשהשקר נהיה יומיומי? התשובה מחזירה את השאלה אליו. אל ה"אגואיזם" שלו.

צילום מסך של מכתבו של איגור אלשין למיכאל לייטמן על השקרים בתוך מערכת בני ברוך

אדם מבפנים

ב-7 בספטמבר 2016, שעה 6:45 בבוקר, איגור אלשין כותב ישירות למיכאל לייטמן. הפתיחה: “שלום, רב יקר”. בלי איום. בלי קללה. בלי מתקפה. קול של אדם שנמצא בפנים שנים ועדיין רואה בלייטמן את הסמכות האחרונה.

המשפט המרכזי — חד. אדם בשנתו העשירית בבני ברוך כותב ללייטמן שהשקר הפך לחלק מהחיים הרגילים במערכת.

אלשין לא דורש להעניש. לא מאיים לעזוב. הוא שואל דבר פשוט: איך ממשיכים לחיות? מסביב משקרים. הוא לא יודע לשקר, לא רוצה לשקר. והוא מוסיף שלא מצא לכך שום הצדקה אצל בעל הסולם או רב"ש. בשביל תלמיד מאמין — זה הלב: הפער בין מה שמלמדים למעלה לבין מה שקורה בפועל.

ארבע שורות במקום בירור

לייטמן משיב באותו יום, 10:41. ארבע שורות. לא שאלה אחת על המתרחש במערכת. לא סימן שהוא מבקש להבין את התלונה.

במקום תשובה, אלשין מקבל תרגיל: “עכשיו אמור שכל מה שאתה רואה, אתה רואה באגואיזם המעוות שלך, ומסביבך נמצא הבורא, שבאמצעות החברים מראה לך מי אתה באמת”.

לייטמן לא מתווכח. הוא מסיט. אתה רואה שקר? הבעיה היא לא השקר. זו הראייה שלך. האגואיזם שלך. הפגם שבתוכך. אחרי מהלך כזה — מיותר לבדוק מי משקר, למה, ואיך האדם הפך למנודה. אותה המרה קולקטיבית — ספק לציות — מנותחת בהרחבה בחומר ״הבורא מדבר דרך המורה״.

אשמה במקום תשובה

המהלך ברור. אדם מבקש עזרה, קורא לשקר בשמו. במקום תשובה — אשמה.

אלשין כותב על הסביבה. לייטמן מעביר את השיחה אל אלשין. הבעיה כבר לא הסביבה — לא האנשים, לא השקר המתמשך. הבעיה היא התפיסה ה"מעוותת" של אלשין. הצעד נשמע כמו עצה רוחנית. בפועל — הוא מגן על המערכת.

אחרי מהלך כזה, אין צורך לדון בעובדות. לא צריך לבדוק תלונה. אפילו לא להוכיח שהיא נשמעה. מספיק לגרום לשולח לפקפק בעצמו.

למה העותק המוסתר חשוב

פרט אחד משנה את קריאת המכתב: העותק המוסתר לכתובת alonrozbb@gmail.com. מבחוץ — פנייה אישית, תלמיד למורה. בפועל, כבר יושב בערוץ מישהו נוסף. אלון רוזנפלד. אלשין לא רואה אותו.

אותה כתובת בדיוק, alonrozbb@gmail.com, מופיעה גם על מסמך פנימי אחר. יולי 2016, רוזנפלד מעביר “לתרגום” תוכנית פיננסית של מערכת הארוחות, מסומנת “סודי” (ניתוח המסמך הזה).

זה דפוס. הוא חוזר גם במאגר ההתכתבות הרחב שבידי המערכת. לייטמן אינו רק נמען של מכתבים אישיים. פניות כאלה עוברות דרך מעגל שירות — אנשי אמון. האדם כותב כאילו ישירות ל"רב". אבל לצד לייטמן יושב מי שרואה את המכתב, ומקבל את התגובה.

וככה גם התשובה נקראת אחרת. לא תגובה אישית, ספונטנית. פעולה בתוך ערוץ שירות: התלונה הגיעה, איש אמון הוכנס לעותק מוסתר, נוסחה קצרה נשלחה. הפרק נסגר.