״איך ממשיכים לחיות?״: תלמיד כותב ללייטמן על שקרים בתוך הכת — ומקבל החזרת אשמה

פורסם: 1 במרץ 2025 עודכן: 20 באוג׳ 2026 6 דקות קריאה

איפה אתם בתיק: מנגנון השליטה מסמך

״איך ממשיכים לחיות?״: תלמיד כותב ללייטמן על שקרים בתוך הכת — ומקבל החזרת אשמה

נוסח המכתב:

Re: איך ממשיכים לחיות?

הודעה אחת

7 בספטמבר 2016, שעה 10:41

Michael Laitman <michael.laitman@gmail.com> אל: igor aljeshin <aljeshin@gmail.com> עותק מוסתר: alonrozbb@gmail.com

עכשיו אמור שכל מה שאתה רואה, אתה רואה באגואיזם המעוות שלך, ומסביבך נמצא הבורא, שבאמצעות החברים מראה לך מי אתה באמת.

ב-7 בספטמבר 2016, 6:45, המשתמש igor aljeshin <aljeshin@gmail.com> כתב:

שלום, רב יקר.

כבר נכנסה השנה העשירית שבה אני מתרגל לשקר שמתרחש סביבי בכל מערכת “בני ברוך” שלנו. כפי שהזכרת היום, זה דומה לבית אבות שבו כולם מנסים להיות טובים ופשוט משקרים זה לזה בצורה מגעילה.

לא מצאתי לא אצל בעל הסולם ולא אצל רב"ש אף מילה האומרת שאנחנו צריכים לשקר. אנחנו צריכים לשחק, אבל לא לשקר! מטבעי איני יודע ואיני רוצה לשקר. בגלל זה אני הופך למנודה. רב, איך עליי להמשיך לחיות: לשקר כמו כל הסביבה?

באהבה ובהערכה עמוקה אליך, תלמידך, איגור אלשין.

ב-7 בספטמבר 2016 כתב איגור אלשין, בשנתו העשירית בתוך כת “בני ברוך”, למיכאל לייטמן: סביבו משקרים, הוא עצמו אינו רוצה לשקר ובשל כך הופך למנודה. התשובה הגיעה כעבור ארבע שעות. אין בה אף נסיבה מבין אלה שציין התלמיד.

למענה יש שני נמענים. הראשון הוא אלשין, המופיע בשורת “אל”. את השני התלמיד אינו רואה: בשדה העותק המוסתר מצוינת הכתובת alonrozbb@gmail.com.

צילום מסך של מכתבו של איגור אלשין למיכאל לייטמן על השקרים בתוך מערכת בני ברוך

אדם מבפנים

המכתב נשלח ב-7 בספטמבר 2016 ב-6:45 בבוקר. הוא פותח במילים “שלום, רב יקר”: כך כותב אדם שנמצא כמעט עשר שנים בתוך הכת ועדיין רואה בלייטמן סמכות עליונה. במכתב אין איום, אין דרישה להעניש איש ואין דיבור על עזיבה.

יש בו משהו אחר. אלשין כותב כי זו השנה העשירית שבה הוא מתרגל לשקרים סביבו, כי לא מצא לא אצל בעל הסולם ולא אצל רב"ש אף מילה המתירה לשקר, וכי הוא עצמו אינו יודע ואינו רוצה לשקר. מחירו של סירוב זה מנוסח במכתב במפורש: “בגלל זה אני הופך למנודה”. הוא מסרב לשקר, ודווקא בשל כך מאבד את מקומו בקרב חבריו.

לשם שאלה אחת נכתב המכתב כולו: “רב, איך עליי להמשיך לחיות: לשקר כמו כל הסביבה?”

ארבע שורות במקום בירור

לייטמן משיב באותו יום, ב-10:41: “עכשיו אמור שכל מה שאתה רואה, אתה רואה באגואיזם המעוות שלך, ומסביבך נמצא הבורא, שבאמצעות החברים מראה לך מי אתה באמת”.

זוהי התשובה כולה. אין בה התייחסות לשקרים שעליהם כתב התלמיד, לא להשוואה לבית אבות שאלשין ייחס ללייטמן עצמו, לא לבעל הסולם, לא לרב"ש ולא למעמד המנודה. אין בה גם שום שאלת בירור נגדית על המתרחש בתוך הכת.

שפלותו של לייטמן ניכרת במסמך עצמו: את תלונת התלמיד על שקרים הוא הופך להאשמה של התלמיד עצמו. אלשין דיווח שסביבו משקרים. לייטמן השיב שראייתו של מי שהבחין בכך פגומה — כך כותב רמאי שאינו זקוק לבירור השקר, אלא לאשם בכך שנאמר עליו בקול. וציניותו של לייטמן ניתנת למדידה מתוך המכתב עצמו: אדם שכבר עשור נאחז בו כסמכות עליונה, שואל כיצד עליו לחיות — ומקבל ארבע שורות על כך שהפגם נמצא בו עצמו.

אשמה במקום תשובה

נוסחת ה"אגואיזם המעוות" מוחקת את נושא השיחה לחלוטין. כל עוד השקר נמצא בסביבתו של האדם, ניתן לנקוב בו, לבדוק אותו ולדון בו עם הנוגעים בדבר. ברגע שהמקור מועתק אל פנימיותו של האדם, אין מה לבדוק: לא האנשים משקרים, אלא תפיסתו שלו מראה לו “מי הוא באמת”.

בהתכתבות מתועדת זו התלונה אינה מתבררת הלאה: איש אינו מברר מי משקר ומדוע הפך התלמיד למנודה. ההצעה היא לברר לא את הסביבה, אלא את מי שהתלונן. התחבולה מוגשת כעצה רוחנית, אך בפועל מגנה על הכת מפני חבריה שלה. ההמרה הקולקטיבית של ספק בציות מנותחת בחומר ״הבורא מדבר דרך המורה״.

למה העותק המוסתר חשוב

שורת ה"עותק מוסתר" היא המקום היחיד שבו נראה המשתתף השלישי בשיחה זו. לכתובת alonrozbb@gmail.com נשלח עותק מוסתר של התשובה, ויחד איתה כל ההתכתבות שתחתיה, כולל מכתבו של התלמיד עצמו. אלשין כנמען גלוי אינו רואה את נמען ה-BCC.

אותה כתובת שייכת לאלון רוזנפלד, ואין זה מכתבו היחיד בקורפוס. ב-20 ביולי 2016 שלח אלון רוזנפלד מכתובת זו לאנה נוזברוי מסמך פיננסי “לתרגום” עם הציון “סודי” (ניתוח מכתב זה).

זיהוי הכתובת נשען על שני מסמכים בלתי תלויים זה בזה: העותק המוסתר בתשובתו של לייטמן מ-7 בספטמבר 2016, והמסמך “לתרגום. סודי” שיצא מאותה כתובת ב-20 ביולי. הם נפגשים בנקודה אחת: הכתובת שייכת לאלון רוזנפלד ופועלת בהתכתבות הפנימית של הכת. שני מסמכים — וזה מספיק כדי שהפנייה האישית של התלמיד לא תיוותר אישית.

במחיר ההתכתבות הזאת משלם אדם חי. איגור אלשין, בשנתו העשירית בתוך הכת: הוא רואה שקר מסביבו, מסרב לשקר בעצמו, ובשל הסירוב הופך למנודה בקרב מי שראה בהם חברים. גבר בוגר אינו מחליט בעצמו איך להמשיך לחיות: הוא כותב למעלה וממתין לאישור — את חייו שלו מוסרים לו בהתכתבות, כמו תעודה. הוא מבקש רשות שלא לשקר — ולומד מלייטמן שראייתו פגומה; לתלמיד נותרת ההשפלה מעל הבידוד שבו הוא כבר חי. כך בנוי השלטון היחידני של לייטמן: בכת יש סמכות אחת, ואת שנות הנאמנות היא מחזירה לאדם כאשם על כך שלא למד לשקר.