מיכאל לייטמן ובני ברוך: נקודת הכניסה לתחקיר על כת, אלימות מינית וכיסוי פוליטי

כאן מתחיל המסלול: המסגרת לפני שנכנסים לפרקים עצמם.

מיכאל לייטמן עומד לבדו בראש בני ברוך. תחת הארגון פועלים כעשרה שמות ציבוריים: “קבלה לעם”, “ערבות”, “ביחד”, “טובים”, “לגדול בשמחה”. מאחורי המילים על רוחניות וערבות הדדית נמצאים היררכיה סגורה, שיעורי לילה, שנים של עבודה ללא שכר, חמש נשים שמסרו עדויות על פגיעות מיניות מצד המנהיג וחבר כנסת מכהן מטעם הליכוד תחת חשד פלילי.

האזהרה הראשונה בעיתונות הישראלית נשמעה כבר ב-2009. העין השביעית כתבה במפורש שהכת האמיתית שעיתונות צריכה לעסוק בה איננה הסנסציה הטלוויזיונית סביב גואל רצון, אלא בני ברוך תחת לייטמן — “ככל הנראה הכת הגדולה בישראל”. חמש-עשרה שנה אחר כך העין השביעית מתעדת את התנועה כתנועה הדתית החדשה הגדולה במדינה: עשרות אלפי תומכים, נדל"ן במרכז הארץ, ערוץ טלוויזיה, הוצאה לאור, תעשיית תרגום ויציאה ממוקדת לפוליטיקה.

ביולי 2025 TheMarker מתעד נקודת מפנה: חקירה שנפתחה כבר ב-2022 עוברת לחקירה תחת אזהרה. “להב 433” מזמן את חבר הכנסת חנוך מילביצקי — היועץ המשפטי לשעבר של “קבלה לעם” — באישור היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה. החשדות: שיבוש הליכי משפט ואונס. יחד אתו נחקרו שניים נוספים: עורך הדין צבי גלמן (ייצג את בני ברוך בתביעות דיבה) ואלי וינוקור, סגן נשיא המכללה האקדמית גורדון. שמו של לייטמן עולה בתיק מפי כמה נשים. הוא לא נחקר. שבוע מאוחר יותר TheMarker מפרסם כתבת המשך: בסך הכול חמש נשים מסרו עדויות על עבירות מין מצד לייטמן, ותלונה של אחת מהן הגיעה למשטרת ישראל שלושה חודשים לפני הפרסום — ו"אבדה" בשקט במחלקת החקירות, עד שאותרה לאחר פנייה ישירה של המערכת.

הערה משפטית: המילה “כת” בתיק הזה אינה מעמד שנקבע בבית משפט. בנובמבר 2025 דיווח Bizportal שמכתבו של אהרן אפלבאום משנת 2012, שבו “קבלה לעם” כונתה כת, הוכר כלשון הרע; בית המשפט פסק 168,000 שקלים וחייב פרסום התנצלות ב-Israel Hayom. לכן ההמשך נשען על מה שאפשר לבדוק: מסמכים שפורסמו, עדויות, פסקי דין, חשדות משטרתיים ודוחות כספיים.

מכאן והלאה השאלה היא מה קרה לאנשים ממשיים שהשתתפו בבני ברוך.

למטה מופיעה שרשרת אחת של מכתב, לא שני מסמכים נפרדים. קודם אמה של אישה שנתנה לארגון כעשר שנים של עבודה ללא שכר ואיבדה את בריאותה כותבת ישירות למיכאל לייטמן. אחר כך הבקשה עוברת להתכתבות עבודה, כשהכתובת האישית שלו נמצאת בעותק. למשפחה חוזרת עמדה בשם לייטמן: הוא “בכלל אינו מכיר” את בתה.

איך בנויה המערכת

בני ברוך כבר מזמן אינה חוג קבלה. היא מפעילה מדיה, תרגומים, שיעורי לילה, כללי משמעת, מעשר לחוג הפנימי וייצוג פוליטי דרך הליכוד. הדרך מן השיעור הראשון אל משטר ההתחייבויות מפורטת בחומר על הדרך פנימה; הארכיטקטורה הפיננסית — בניתוח נפרד של כסף וניהול, והיציאה הפוליטית — בחומר על הצעת החוק ל-50 מיליון שקלים.

את הדוקטרינה הזאת לייטמן מנסח בעצמו. חוקר הדתות ד"ר תומר פרסיקו, במאמרו עבור העין השביעית, מנסח אותה ללא עטיפות: “המפתח לגאולה” הוא להבין שלאדם אין שכל משלו, ולהמיר את עצמאות המחשבה ב"דעת החברה" שנקבעת בידי ההנהגה. לייטמן מנסח זאת כך מילולית. בכנסים הרעיון הזה הפך לפרקטיקה: ב״הבורא מדבר דרך המורה״ מוצג כיצד הסדנאות — שיחות מעגליות — קיבעו הסכמה, וכל ספק תויג כפגם רוחני. שכבה נוספת של אותה סביבה מתועדת בטקסט הרשמי “כדורגל — אתה סקס”: שם שפת המנהיג כבר מוחקת גבולות גופניים.

בפועל אלה שיעורים בשלוש לפנות בוקר, חוסר שינה כרוני, התחייבויות לקבוצה, איסור על חומרים רוחניים חלופיים ותשלום פנימי. הדבר עולה לא רק מן העדויות: בידי המערכת מסמכים פנימיים עם הכללים למשתתפים. המשטר הזה מנותח בפירוט ב״הדרך פנימה: איך המערכת נבנית באמת״.

כמה תלמידים של לייטמן נהרגו בתאונות דרכים אחרי שיעורי לילה וכנסים. בתוך התנועה האירועים האלה נקראים “ניסיון רוחני”, לא קטסטרופה.

התצלומים האלה נותנים את הפריים הראשון: לילה, תשישות וקבוצה שבבוקר עדיין ממשיכה לעבוד. שני חומרים סמוכים ממשיכים משם: הדרך פנימה מראה את משטר ההתחייבויות, ו״הבורא מדבר דרך המורה״ מראה כיצד הקבוצה מקבעת את ההכנעה.

בתצלום הזה אנשים מוחים בכניסה למרכז של לייטמן עם שלטים שעליהם נכתב: "לייטמן ומילביצקי = טיוח תקיפות מיניות וקידום הפיכה משטרית".

מחיר ההשתתפות והפחד מן המנגנון

עשר שנים בתוך בני ברוך. עבודה ללא שכר עבור הארגון. שיעורי לילה. הכרונולוגיה פשוטה: קודם נשבר הגוף, אחר כך אם כותבת ישירות למנהיג. זו לא תביעה ולא מתקפה תקשורתית — זו בקשה לעזרה רפואית וכלכלית, מנוסחת במילים שלו על “צמצום אגואיזם” ו"איחוד":

"רב, שלחו את זה בפייסבוק איני יודע במי מדובר

מיכאל לייטמן היקר! בתי נמצאת בארגון שלך כבר כעשר שנים. היא עבדה הרבה ובחינם עבור הארגון שלך. קרה אסון, והיום היא זקוקה לעזרה: רפואית וכלכלית. אני מבקשת שתענה לי. אני רוצה להאמין שהדברים שלך על השאיפה לאיחוד ועל העבודה לצמצום האגואיזם מתייחסים קודם כול למי שאומר אותם. בכבוד, פרוצ’ינסקיה באסיה יוסיפובנה.

נ.ב. אני מקווה שלא תתחיל לברר את שמה; זה יוביל לריב בינינו. אם תהיה עזרה אמיתית, כמובן שאמסור אותו. אגב, שיעורי הלילה שלך גוזלים בריאות; לא לישון באופן שיטתי זה מזיק, ואתה לא יכול שלא לדעת את זה. https://www.facebook.com/basja.perochinskaja"

מכתבה של באסיה יוסיפובנה מראה מה רואה המשפחה כאשר אדם כבר אינו נחוץ לארגון. המכתב לא קיבל תשובה ישירה. דרך גורם פנימי נמסר למשפחה שלייטמן אינו יודע מי בתה. באותה נקודת זמן הבת הייתה בארגון שלו כעשר שנים. אותו מעבר מתלונה אנושית ל"בעיה של אגואיזם" בתוך התכתבות שירותית מתועד בנפרד בניתוח דליפת המכתבים “איך ממשיכים לחיות?”.

תשובה כזאת אינה עומדת לבדה. ההיסטוריה המשפטית של אפלבאום, התביעות נגד גור מגידו והעין השביעית ותפקידו של מילביצקי מרוכזים בחומר על ההגנה המשפטית של התנועה.

יציאה מאזור האחריות

פניית האם עוברת בין אנשי הנהלה. בהתכתבות העבודה, שבה כתובתו האישית של מיכאל לייטמן נמצאת בעותק, כל התגובה לעשר שנות חיים של אדם אחר נכנסת למשפט מנהלי אחד:

“מושי, מי יענה?”

דרך העובדת אירינה רומנובה מועברת למשפחה עמדה רשמית. בגוף ראשון, בשם לייטמן עצמו:

“הייתי עונה כך: אני לא מכריח אף אחד ללמוד, במיוחד לא נשים. אני אפילו לא יודע מה נשים לומדות, איפה ומתי. מעולם לא לימדתי נשים. היא כנראה מבלבלת אותי עם מישהו אחר.”

אין ניסיון לברר נסיבות. אין מחווה אנושית מינימלית. אישה שנתנה עשר שנים לארגון שלו נמחקת מן ההיסטוריה בהודעת שירות אחת.

כך נראה סדר הפעולה המוכר של בני ברוך: הכחשה בשם המנהיג, העברת הבעיה אל אישיותו של המתלונן, ואז מהלך משפטי או מנהלי. הקו הציבורי עם News 12, העין השביעית והתביעות מפורט בחומר על השתקת העדויות ובפרופיל מכונת ההגנה של מילביצקי.

כשהאדם כבר לא נחוץ

בתוך בני ברוך, השפה הרוחנית עושה עבודה ברורה. כל עוד האדם עובד ללא שכר, קוראים לזה “עבודה על האגואיזם”; שתיקה על בעיות נקראת “דרך האיחוד”. כאשר עולה תלונה שאי אפשר לתרגם לאותם מונחים, המנהיג עונה דרך מנהל שאינו זוכר את האישה הזאת.

מבחוץ, אותה עבודה נעשית בידי עורכי דין. העין השביעית סיכמה את סדרת התביעות של בני ברוך וחנוך מילביצקי נגד עיתונאי TheMarker גור מגידו; הכרונולוגיה המלאה של הלחץ המשפטי, כולל התביעה נגד העין השביעית, מרוכזת בחומר על ההגנה המשפטית של התנועה.