מיכאל לייטמן — פסאודו-מקובל: ״מדע״ על תודעה אי-רציונלית ושלטון המקובלים

מיכאל לייטמן מוכר מערכת סמכותנית אחת תחת שלושה שמות שונים. למיסטיקה הוא קורא מדע: עבודת הדוקטורט שלו, שעליה הגן במוסקבה ב-2004 בתחום 09.00.13, נושאת את הכותרת “הקבלה כצורת תודעה אי-רציונלית” — 202 עמודים על נושא שהמחבר עצמו מגדיר כאי-רציונלי. לשלטון המקובלים הוא קורא ערבות הדדית. עבודה ללא שכר בתוך הכת מוסווית באותו אוצר מילים רוחני: אם כותבת שבתה נמצאת בכת כעשר שנים ועבדה רבות למענה בחינם, ובמקביל מזכירה את נוסחאותיו של לייטמן על איחוד וצמצום האגואיזם.

כלפי חוץ לייטמן מציג איחוד וערבות הדדית. בספרו “הדור האחרון” מ-2006 נכתב כיצד זה מסתיים: מקובלים בראש כל הוועדות וכל ערוצי השלטון, החלטותיהם אינן ניתנות לערעור, ודעת הרוב מאבדת כל משמעות. את שני הטקסטים כתב הוא בעצמו.

״מדע הקבלה״ במבחן האקדמי

היומרה למדעיות נבחנה עוד לפני האקדמיה. ב-15 בפברואר 2009 כתב העין השביעית בטור-דעה על כישלון הטלוויזיה הישראלית: לייטמן מציג את משנתו כ"מדע", אף שהיא “אינה עומדת בשום קריטריון מדעי מינימלי”, ומתחזה לרב מבלי להיות כזה. את התואר “רב” מצמידים לו המאמינים עצמם: אתר “קבלה לעם” ותקצירי הספרים כותבים “הרב מיכאל לייטמן, תלמידו ועוזרו האישי של הרב ברוך אשלג”. הארץ 22 באוגוסט 2012 תיעד את ההודאה שלהם: “גם הם מודים שהוא מעולם לא הוסמך לרבנות ושהתואר רב המוצמד לשמו הוא תואר כבוד בלבד”. שם, באתר, הוא גם מכונה “פרופסור באונטולוגיה ובתיאוריית ההוויה”; מה עומד מאחורי התארים שלו מראים המסמכים להלן.

ארבע שנים לאחר מכן היכה בטענה זו כתב עת מדעי שפיט. “ידיעון אוניברסיטת טומסק” פרסם ב-2013 את מאמרו של אלכסנדר צ’רפנוב “היסטוריה וקבלה בתפיסתו של מ. לייטמן” (גיליון 372, עמ’ 144–147). הראשון: “לייטמן אינו היסטוריון מקצועי. בהכשרתו הוא ביו-קיברנטיקאי”. המסקנה — “פרשנות מיסטית-דתית של אירועי העבר ומגמה מיסיונרית של התהליך ההיסטורי”. הטקסט המלא פתוח לקריאה.

לייטמן משייך את ה"זוהר" לתחילת האלף הראשון ולרבי שמעון בר יוחאי; גרשם שלום, שייסד את המחקר המדעי של הקבלה, תיארך את הספר לסוף המאה ה-13 וקשר אותו למשה דה לאון. את הטענה שהספר היה אמור להישאר “גנוז” עד מועדו מכנה צ’רפנוב חסרת ביסוס, ואת המסקנה שקבלת האר"י, הרפורמציה והמהפכה הטכנולוגית נובעות מגידול האגואיזם ומעבודת המקובלים — שגויה וחד-צדדית, “תוך התעלמות מגורמים כלכליים, תרבותיים, חברתיים-פוליטיים ואחרים”.

שש שנים לאחר מכן הגן אותו חוקר באוניברסיטת טומסק על עבודת דוקטורט בנושא “השקפותיו ההיסטוריות של מ. ס. לייטמן: המרכיב המיתולוגי של ההיסטוריציזם המודרני” (07.00.09, 2019, 242 עמודים), שבה “שאלת המדעיות של גישתו של לייטמן לקבלה” מופיעה בתוכן העניינים כמשימה מחקרית עצמאית. הטקסט בתשלום; בכרטיס הדיסרטציה פתוחים תוכן העניינים, המבוא והביבליוגרפיה. בהערת שוליים במבוא — הפרטים הביבליוגרפיים של עבודת הדוקטורט של לייטמן עצמו: “הקבלה כצורת תודעה אי-רציונלית”, עבודת דוקטורט בפילוסופיה, 09.00.13, מוסקבה, 2004, 202 עמ’.

סקירות הביוגרפיה המצורפות לספריו של לייטמן אומרות דבר אחד: הוא סיים את המכון הפוליטכני בלנינגרד בהתמחות “קיברנטיקה ביולוגית ורפואית”. צילומי המסמכים מאותו מבוא אומרים אחר: הוא החל את לימודיו במכון האלקטרוטכני בלנינגרד על שם ו. י. אוליאנוב (לנין), וב-1971 סיים את המכון הפוליטכני הפתוח של צפון-מערב בהתמחות “מחשבים אלקטרוניים” עם תואר “מהנדס חשמל”.

ארבעה נתונים ניצבים זה לצד זה: לימודים פוליטכניים בהתכתבות ותואר “מהנדס חשמל” בדיפלומה; עבודת דוקטורט על תודעה אי-רציונלית; מאמר שפיט על פרשנות מיסטית-דתית של העבר ומיסיונריות; וטור מ-2009 על אי-עמידה בסטנדרט מדעי מינימלי. המסקנה ישירה: מיכאל לייטמן הוא שרלטן דתי, הסוחר במיסטיקה תחת מסווה של מדע.

בהערת שוליים באותה הדיסרטציה נכתב: ערוץ הטלוויזיה הישראלי “כאן” ערך תחקיר עיתונאי על “בני ברוך”, ש"למעשה האשים את לייטמן בחוסר כנות, בכתתיות, בשליטה טוטלית בפעילות חסידיו, במעורבות בהרס יחסי המשפחה של תלמידיו, בזלזול בנשים, בהשתקת בעיות בקרב חסידי התורה (מקרי התאבדות ורדיפת תלמידים שסטו מהדרך)". נמען הרשימה מזוהה בשמו: לא התורה, לא המנגנון — לייטמן. הערת שוליים סמוכה מפנה לתגובת הכת: “התגובה הרשמית של עמותת ‘בני ברוך — קבלה לעם’ להצגת הגרסה המלאה של ‘התחקיר’ של תאגיד ‘כאן’”, ואת המרכאות סביב המילה “תחקיר” שׂמה שם העמותה עצמה. שתי הערות השוליים מתוארכות ל-2017: הרשימה הייתה פתוחה לציבור כבר אז, והתגובה עליה הייתה הכחשה — לא בדיקה.

למסווה המדעי והרוחני יש מחיר פיזי שמשלמים התלמידים. בתוך הכת הוא מתורגם לסדר יום: השכמה באישון לילה, שיעור משלוש עד שש בבוקר, ונסיעה לעבודה ללא שינה. כיצד נבנה משטר זה צעד אחר צעד מפורט בחומר על הדרך פנימה. כך נראים התלמידים לאחר לילה כזה:

על אנשים אלה ממתינה בבוקר עבודה. ואילו בפתח המרכז שלו כותבים על לייטמן דברים אחרים:

בתצלום הזה אנשים מוחים בכניסה למרכז של לייטמן עם שלטים שעליהם נכתב: "לייטמן ומילביצקי = טיוח תקיפות מיניות וקידום הפיכה משטרית".

״ערבות״ עבור 99 האחוזים

בקיץ 2011, בעת מחאת האוהלים בישראל, הקימה הכת מותג — “ערבות”. מי שהקים אותה נחשף בדבריו של לייטמן בבלוג שלו בעצמו: “תנועת ‘ערבות’ הוקמה על ידי תנועת ‘קבלה לעם’”. בהפגנות הופיעו פעילי “ערבות” עם שלטים שלפי תיאורו של חוקר הדתות תומר פרסיקו לא נשאו אף סממן קבלי.

המנגנון תואר על ידי חוקר הכת שי בן-טל בראיון לפרסיקו מ-22 באוגוסט 2011. כחצי שנה לפני המחאה החל בהנהגת לייטמן ניסיון לפנות אל “99 האחוזים” — אל אלה שלפי בעל הסולם, הקבלה אינה מגיעה אליהם. הפנייה נועדה להיות עקיפה, עם מינימום הפחדה, וללא שימוש במילים “תיקון”, “בורא” או “קבלה”; במקומן — מושגים פשוטים ותועלתניים: כיצד הקבלה מועילה לאדם.

בהמשך יוזמה מקומית הפכה למבצע מאורגן. הפעילים ביקשו הנחיות, וההנהגה החלה להעביר מסרים מדויקים יותר. לקראת ההפגנה ב-6 באוגוסט ישבו טלפנים בסניפי “קבלה לעם” והתקשרו לחברים. באותו יום יצאו מהמרכז בפתח תקווה הנחיות על ההתנהגות המצופה ועל הסיסמה: “לא ימין, לא שמאל, ערבות מעל הכל”.

הקשר בין “ערבות” ובין הכת נחשף עוד קודם לכן. ב-8 באוגוסט 2011 תיאר הבלוגר חנן כהן את השיירה המאורגנת ביותר בהפגנה: חולצות מודפסות, שלטים מוכנים, מימון ויכולת גיוס; בעקבות מכתב מקורא הגיע אל פוסט של לייטמן. באותו יום סיכם הבלוג “מינים” את הממצא: מדובר בתצפית אחת ובדיווח עליה, ולא בשני תחקירים עצמאיים.

המנגנון מתועד סעיף אחר סעיף: המותג הוקם על ידי “קבלה לעם”; קהל היעד הוגדר מראש כ"99 אחוזים"; המילים “תיקון”, “בורא” ו"קבלה" נמחקו מהשיח עמו; המסרים נוסחו בידי ההנהגה; וכלפי חוץ הוצגה “ערבות הדדית” תמימה.

״הדור האחרון״: שלטון ללא זכות ערעור

מה עומד מאחורי המילה “ערבות” ניסח לייטמן בעצמו. זמן קצר לפני הופעת שלטי “ערבות” תיאר את תוצאת התהליך הגלובלי: “אל ממשלה עולמית… הממשלה הכללית תהיה ממשלת חכמים, והיא תהיה אחת, ללא חלוקה לגדולים וקטנים”. פרסיקו מעיר: תיאור דומה קיים כבר ב"הדור האחרון" מ-2006.

העין השביעית מצטט את הספר בהרחבה: מקובלים שהגיעו להשגה רוחנית “יעמדו בראש כל הוועדות וכל ערוצי השלטון בחברה, והם שיקבעו מי ימשיך בדרך. לא תהיה אפשרות לערער על החלטותיהם או להחליפם. המושג ‘דעת הרוב’ לא יהיה רלוונטי בחברה זו במובנו הפשוט”. מי שמתקבל, לפי לייטמן, הוא מי שמבין את חשיבות הציות למקובלים ומוכן לציית להם ככוח עליון.

זוהי תוכנית פוליטית-דתית שפורסמה בכתב, ומחברה הוא לייטמן. בהנחייתו נמחקות המילים “בורא” ו"קבלה" מהפנייה לרחוב, ובספרו הוא כותב שלא ניתן יהיה לערער על החלטות המקובלים ושדעת הרוב תאבד את משמעותה. כלפי חוץ ניתנת ערבות, כלפי פנים — שלטון ללא שום הליך החלפה.

האידאולוגיה לא נותרה על הנייר: תחקיר של “שקוף” (Shakuf) ו"העין השביעית" מ-18 בדצמבר 2024 חשף נוכחות מאורגנת של אנשי הכת בליכוד ופעילות דרך מנגנוני המפלגה. הניתוח המלא מופיע בחומר על הצעת החוק ל-50 מיליון שקלים.

מחיר ההשתתפות והפחד מהתגובה

להורה שילדו נמצא בפנים שתי דרכים: כלפי חוץ או כלפי פנים. אהרן אפלבאום בחר כלפי חוץ: כתב למשרד החינוך שהמערכת של לייטמן היא כת. “בני ברוך” הגיבה בתביעת דיבה. על התביעה כתבו שני כלי תקשורת, באופן בלתי תלוי זה בזה: Ynet ב-4 במרץ 2016 — כתיק שממנו יצאו תצהירים של יוצאי הכת. העין השביעית ב-25 באוקטובר 2017 — כאחת התביעות שבהן היא משתיקה ביקורת; התביעה נמשכה כבר ארבע שנים. התובעת אצל Ynet: אפלבאום פגע בשמה הטוב של העמותה בפרסומים משמיצים, ואילו הוא עצמו — “איש עסקים עשיר אשר מקדיש את כל מרצו, זמנו וכספו, ממניעיו האישיים, בכדי למצוא דופי בפעילות העמותה”. שיחה על המתלונן במקום שיחה על התלונה. עורך הדין של אפלבאום, ישי שנידור, השיב באותו הפרסום: “התביעה הזו היא בריונות משפטית שנועדה להרתיע אנשים מלפעול נגדם בזירה הציבורית”. זוהי עמדת ההגנה.

באותו התיק ניכר את מי הכת מרגילה לשתוק. העין השביעית מונה את שכניו של אפלבאום בספסל הנתבעים: יועץ התקשורת שבו נעזר; בעל החברה שבנתה את האתר שריכז את חומרי התביעה; והחברה שעל שרתיה שכן אותו אתר. בשורה נפרדת — יוצאי הכת שמתחו עליה ביקורת פומבית. בשני הפרסומים מוגדרת התובעת כעמותה, לא כלייטמן באופן אישי, אך את הספר שבו החלטות המקובלים אינן ניתנות לערעור ודעת הרוב מאבדת משמעות כתב הוא.

באסיה יוסיפובנה פרוצ’ינסקיה כותבת ללייטמן בעצמה. לדבריה, בתה נמצאת בתוך הכת כעשר שנים ועבדה רבות למענה ללא שכר; אירע אסון, וכעת נחוצה עזרה, רפואית וכלכלית. האם אינה נוקטת איום משפטי או תקשורתי — היא מבקשת בלשונו שלו: על שאיפה לאיחוד ועל עבודה לצמצום האגואיזם.

"רב, שלחו את זה בפייסבוק איני יודע במי מדובר

מיכאל לייטמן היקר! בתי נמצאת בארגון שלך כבר כעשר שנים. היא עבדה הרבה ובחינם עבור הארגון שלך. קרה אסון, והיום היא זקוקה לעזרה: רפואית וכלכלית. אני מבקשת שתענה לי. אני רוצה להאמין שהדברים שלך על השאיפה לאיחוד ועל העבודה לצמצום האגואיזם מתייחסים קודם כול למי שאומר אותם. בכבוד, פרוצ’ינסקיה באסיה יוסיפובנה.

נ.ב. אני מקווה שלא תתחיל לברר את שמה; זה יוביל לריב בינינו. אם תהיה עזרה אמיתית, כמובן שאמסור אותו. אגב, שיעורי הלילה שלך גוזלים בריאות; לא לישון באופן שיטתי זה מזיק, ואתה לא יכול שלא לדעת את זה. https://www.facebook.com/basja.perochinskaja"

בהתכתבות אין תשובה ישירה לאם. האם חוששת לנקוב בשם בתה ומציינת זאת מראש: “אני מקווה שלא תתחיל לברר את שמה; זה יוביל לריב בינינו” — תיאות לנקוב בשם רק אם תהיה עזרה ממשית. ובאותה נשימה — ללייטמן על שיעורי הלילה: “לא לישון באופן שיטתי זה מזיק, ואתה לא יכול שלא לדעת את זה”. כיצד פנייה אישית בתוך הכת הופכת להתכתבות מנהלית מוצג בדליפת המכתבים “איך ממשיכים לחיות?”.

יציאה מאזור האחריות

הפנייה מועברת בשרשרת הניהול הפנימית. בהתכתבות העבודה, שבה כתובתו האישית של מיכאל לייטמן מכותבת, עשר שנות הכת של הבת ושנות העבודה ללא שכר מצטמצמות למשפט מנהלי אחד:

“מושי, מי יענה?”

בהמשך מציעה אירינה רומנובה טיוטת מענה בגוף ראשון, בשמו של לייטמן:

“הייתי עונה כך: אני לא מכריח אף אחד ללמוד, במיוחד לא נשים. אני אפילו לא יודע מה נשים לומדות, איפה ומתי. מעולם לא לימדתי נשים. היא כנראה מבלבלת אותי עם מישהו אחר.”

ללא שאלת הבהרה, ללא בקשה לברר: עשר שנות הכת ושנות העבודה בחינם נסגרות בנוסחה “מבלבלת אותי עם מישהו אחר”.

כשהאדם כבר אינו נחוץ

התכסיס אחד לכל ההתכתבות: תרגום לשפת הכת.

עבודה על תודעה אי-רציונלית נמכרת כמדע. שלטון המקובלים על כל הוועדות וערוצי הסמכות — כערבות הדדית. עשר שנות הכת של הבת ושנות העבודה בחינם — כאיחוד וצמצום האגואיזם. כל עוד האדם נותן, המנגנון פועל; ברגע שהוא מבקש בחזרה, המסווה הבטוח נעלם: נותרת הנוסחה “מבלבלת אותי עם מישהו אחר”. מיכאל לייטמן סוחר באיחוד בדיוק עד לרגע שבו האיחוד דורש ממנו דבר-מה בעצמו.