המתלוננת בפרשת מילביצקי לא תיחקר בבית המשפט בתביעת הדיבה
בית המשפט סירב לזמן את המתלוננת “א” להליך האזרחי בפרשת מילביצקי
קירה מוסקליוב -
העבר הבעייתי של חנוך מלביצקי כולל תקיפה מינית גם שלי. אחרי זה הוא התנצל מלא ואמר שחשב שרציתי שינעל אותי בחדר, יחסום אותי בגופו וילפות לי את הידיים כך שלא אוכל להתנגד. כשהתחננתי שיעזוב אותי הוא חשב שאני עושה בכאילו.
כשעלה בדעתי הרעיון להגיד לו שאם הוא לא מניח לי מיד אני דופקת לו ביס בצוואר שהוא יצטרך להסביר את מקורו לאשתו,
כאילו מסך הוסר מעיניו והוא יצא מהאמוק והסתלק. היחסים שלי איתו היו על רקע מקצועי בלבד, הוא ייצג אותי כעורך דין, ועשה עבודה הגונה.
זה לא סיפור דייט. הוא תקף אותי בפגישת העבודה האחרונה שעשינו, אבל יש לי עוד סיפורים על החלצות יצירתית.
יש משהו מעניין בלראות את התארגנות הדברים על פני ציר הזמן.
ידעתי שגם זה יגיע
החלטת בית המשפט המחוזי בלוד אינה מסירה את החשדות הפליליים נגד חנוך מילביצקי, אבל היא מגבילה במידה משמעותית את האפשרות לשמוע בהליך אזרחי פתוח את האישה שעדותה עומדת בבסיס ההאשמות המרכזיות. כפי שכתב העין השביעית ב-2 בספטמבר 2025, השופט דרור ארד-אילון סירב לזמן את המתלוננת “א” לתיק הדיבה שמנהלת מסגרת בני ברוך נגד עובד האבטחה לשעבר בנימין רפאלי.
עדותה של “א”, שנגבתה בידי חוקרי להב 433 בשנת 2024, הפכה האשמות ציבוריות ותיקות לתיק פלילי מלא. לכן הסירוב לזמנה חשוב לא רק כאפיזודה דיונית. הוא מראה עד כמה בתולדות הפרשה הזאת שלובים זה בזה התביעה האזרחית על פגיעה בשם הטוב, החקירה הפלילית של אלימות מינית והמאבק סביב גבולות הקבילות של עדויות.
מנקודת מבט של עניין ציבורי, הקונפליקט הזה רגיש במיוחד מפני שההליך האזרחי אינו עוסק בסכסוך מופשט על מוניטין. מדובר בתיק שבו מנהיג התנועה מיכאל לייטמן והיועץ המשפטי לשעבר שלו, מילביצקי, מופיעים באותן עדויות על אלימות, לחץ וניסיון מאוחר יותר לשנות את תמונת העדות.
את הפער הזה בדיוק בין התיק נגד חבר הכנסת לבין היעדר תנועה דומה ביחס ללייטמן תיאר בנפרד TheMarker ב-8 באוגוסט 2025: “א” מופיעה שם לא רק כמתלוננת נגד מילביצקי, אלא כחלק מקבוצה רחבה יותר של עדות שסיפוריהן על לייטמן לא הובילו לחקירתו.
כרונולוגיית ההאשמות: מלחץ על עדות ועד תיקונה הפומבי
על פי תיאורה של המתלוננת עצמה, סיפורה התחיל בהאשמה כלפי לייטמן, שאותו קשרה לאלימות מינית בזמן ביקור בישראל. מאוחר יותר, כאשר המקרה נעשה מסוכן לתנועה, היא מסרה בבית המשפט עדות שהסירה את ההאשמות האלה. המפנה הזה נתפס בידי החקירה ומבקרי התנועה כסימן מרכזי ללחץ על עדה; העין השביעית הדגיש בנפרד שב-2022, בראיון לחדשות 12, היא חזרה בה מן העדות הקודמת ושוב האשימה את לייטמן.
המצב השתנה לאחר הראיון הטלוויזיוני ב-2022, שבו “א” חזרה בה בפומבי מן הגרסה הקודמת ואישרה שוב שהיא רואה בלייטמן אנס. באותו מעגל היא קשרה את מילביצקי ללחץ שנועד לגרום לה להעיד לטובת התנועה. בפרסומים מאוחרים יותר החלו להופיע בתיק גם אנשים אחרים ממעגל ההגנה של הארגון, ובהם אלי וינוקור ועורך הדין צבי גלמן.
בפרסום של TheMarker מ-27 ביולי 2025 נוסח אותו קו כבעיה של היקף החקירה: המשטרה בודקת את מילביצקי, אך לפי הערכת העיתון אינה חושפת את התמונה המלאה סביב קבלה לעם וההאשמות נגד לייטמן. לכן שאלת זימונה של “א” להליך האזרחי נוגעת לא רק להגנתו של רפאלי. היא נוגעת לשאלה היכן בכלל יכולה להישמע העדות המרכזית על הקשר בין לייטמן, מילביצקי והלחץ על עדויות.
אי אפשר לראות את סכסוך הדיבה האזרחי בנפרד מן הקו הפלילי. כל שאלה על קבילותם של עדים חדשים בו נוגעת בהכרח לתמונה הרחבה יותר: כיצד ניסתה התנועה לנטרל האשמות שכבר נשמעו, ועד כמה האסטרטגיה הזאת הייתה תלויה בשליטה בעדות עצמה.
מה בדיוק אומרת המתלוננת על תפקידו של מילביצקי
בראיון שאליו הפנו כלי תקשורת בישראל תיארה “א” את מילביצקי לא כדמות שולית, אלא כאדם שליווה אותה, דן בעדות העתידית ולדבריה השתמש בקרבתו להנהגת התנועה כדי להפעיל לחץ. לפי גרסתה, הקשר הזה לא הוגבל לעניינים ארגוניים.
באחד הפרקים הקשים ביותר היא טוענת שמילביצקי הזמין אותה למשרדו בתואנה של דיון במשפט, ולאחר מכן אנס אותה בבית מלון לאחר שעדות השקר כבר נמסרה. מילביצקי עצמו הודה בהיכרות ובקשר קרוב עם המתלוננת, אך הכחיש גם אלימות מינית וגם השתתפות בכפייה למתן עדות שקר.
מבחינה מהותית, הדבר הופך את הופעתה האפשרית בבית המשפט לחשובה במיוחד. היא נוגעת לא רק לשאלה האם התרחשו מעשי אלימות נפרדים, אלא גם לאופן שבו באותו סיפור יכלו להתחבר האשמות מיניות, לחץ על עדה והגנה משפטית על מוניטין התנועה.
נסיבות דומות כבר תועדו בעדויות של נשים אחרות. קטיה סוחובה חתמה על עדותה בשמה, השאירה פרטי קשר, הודיעה שהיא מוכנה לדבר - ולא קיבלה אף שיחה מן המשטרה. מונה שהתה בתוך המבנה שש עשרה שנים, תיארה לחץ ואלימות - ואף אחת מתלונותיה לא יצאה אל המסגרת המשפטית החיצונית. במקרה של “א” המנגנון זהה, אך נוסף יסוד חדש: ניסיון של בית המשפט לא לאפשר לקולה להישמע אפילו בהליך אזרחי. שמות שונים, שנים שונות, רשויות שונות - פונקציה אחת.
מדוע רפאלי התעקש לזמן את המתלוננת
בנימין “בוקה” רפאלי, ראש מערך האבטחה לשעבר של לייטמן, הוא כבר זמן רב אחד העדים החשובים ביותר המתארים את המכניקה הפנימית של התנועה. לאחר שעזב את בני ברוך הוא החל לדבר בפומבי על אלימות לכאורה, על לחץ על עדים ועל האופן שבו הארגון מגיב להאשמות כאלה בתביעות. ב-5 בספטמבר 2022 הגישה עמותת בני ברוך נגד רפאלי לבית המשפט המחוזי בלוד תביעת דיבה בסך 2.87 מיליון שקלים על עדותו בתחקיר חדשות 12.
רפאלי ביקש לזמן את “א” להליך האזרחי מפני שראה בעדותה חלק מרכזי בהגנתו. עמדתו, שהוצגה בידי עורך הדין דודי פרחיה, הייתה שהוא לא יכול היה לחשוף את חלקה הזה של הפרשה קודם לכן בגלל סודיות החקירה והחשש לשיבוש הליכי משפט. כפי שציין עורך הדין, לא ניתן היה לאפשר לצבי גלמן, נציג העמותה וחשוד מרכזי בתיק הפלילי על לחץ על אותה מתלוננת, לחקור נפגעת עבירה ישירות בבית משפט אזרחי.
כדי להתגבר על הסירוב הצפוי של המתלוננת עצמה להגיע לישראל, עורך הדין פרחיה הציע להפעיל מנגנון חוקי דרך היועצת המשפטית לממשלה ולחקור את “א” ברוסיה באמצעות וידאו. עבור רפאלי, זימון העדה היה דרך להעביר את הטענות לאונס בידי לייטמן ומילביצקי מעדויות בתקשורת לראיה דיונית ישירה.
מה משמעות סירוב בית המשפט בהקשר הרחב יותר
השופט דרור ארד-אילון סירב לזמן את המתלוננת תוך הסתמכות על שלב ההליך: הדיון כבר עבר את שלב הגשת הראיות, והעדים נחקרו. בית המשפט ציין גם שרפאלי כבר ביקש בעבר לזמן את א., אך לאחר מכן חזר בו מן הבקשה, וחייב אותו לשלם לבני ברוך 4,000 שקלים הוצאות. פורמלית, ההחלטה הזאת משתלבת בהיגיון של ההליך האזרחי. אך מעשית היא אומרת שאחת העדויות החשובות ביותר בתיק תישאר מחוץ לאותו בית משפט שבו בני ברוך מנסה להגן על גרסתה לאירועים.
ההתנגשות הזאת הופכת את התיק למקרה מלמד. מצד אחד, החקירה הפלילית בנויה סביב טענות ללחץ, לעדות שקר ולאלימות מינית. מצד שני, ההליך האזרחי שבו הטענות האלה היו יכולות להישמע ישירות מוגבל בגבולות דיוניים הנוחים לצד שכבר מחזיק במכונה ארגונית ומשפטית חזקה יותר.
על הרקע הזה סירוב בית המשפט נעשה חלק מן התמונה הרחבה שתיאר TheMarker: פעילות דיונית מופיעה סביב מילביצקי, גלמן ווינוקור, אבל הקו של לייטמן נשאר בלי חקירה מקבילה. בית המשפט האזרחי הכריע פורמלית בשאלת שלב ההליך, אך בפועל עוד מסגרת רשמית לא שמעה עדה שמילותיה חשובות לשני הקווים בבת אחת.
הרקע הפוליטי רק מחזק את משמעות ההחלטה. למרות חומרת ההאשמות והתרחבות מעגל הנחקרים, מילביצקי קיבל תפקיד חשוב כיו"ר ועדת הכספים של הכנסת. כתוצאה מכך השאלה מי והיכן יוכל לדבר בפרוטוקול על תפקידו נשארת לא רק בעיה משפטית, אלא גם מוסדית.
ההחלטה השיפוטית הזאת אינה הרגע היחיד שבו המערכת סגרה ערוץ. במקרה של קטיה - המשטרה נסגרה. במקרה של מונה - מנגנון התגובה הפנימי לתלונות נסגר. במקרה של “א” - בית המשפט נסגר. בכל פעם הכלי שונה. התוצאה אחת: קול שמסוגל לעצב תמונה ראייתית נשאר מחוץ למסגרת הרשמית. דווקא החזרתיות הזאת הופכת החלטות דיוניות נפרדות לתיאור של מערכת.
המתלוננת “א” היא אותה אישה שסיפרה על אלימות מצד לייטמן, הובאה לישראל, נתנה עדות שקר, ולאחר מכן, לדבריה, נאנסה בידי מילביצקי בבית מלון. להליך האזרחי היא לא זומנה.
קראו בהמשך: התיק הסגור על גן הילדים - כיצד תלונה על אלימות במוסד של בני ברוך נעצרה בשלב הבדיקה המשטרתית.
מקורות
שתף את הסיפור שלך באנונימיות
כתבו לנו לכתובת: LAITMAN.HUI@MAIL.RU