מכתב בשמו של לייטמן: איך הכת קברה את התלונה על אלימות מינית בגן

תמונה זו קשורה לתיק משטרתי שנסגר סביב גן ילדים של ארגונו של לייטמן, שבו תלונה על פגיעה מינית בילדים נסגרה בשלב מוקדם, ותפקיד מרכזי בנטרול התלונה מיוחס לשוטר אמי ליברמן, שהוא תלמיד של לייטמן.

פרשת “הגן הגלובלי” לא מתחילה בתלונה, אלא במכתב. ב-31 במרץ 2013 נשלח בתפוצת ההורים טקסט בשמו של מיכאל לייטמן: ילדים ללא השגחה, יחס גס, איומים, בידוד, תנאים לא בטוחים — ואפשרות של אלימות מינית בין ילדים בגן.

כל זה בהתכתבות שנשמרה, עם שמות. הדברים רוככו מיד ולעיני כולם, באותה תפוצת ההורים עצמה. את המכתב ביקשו לכתוב בנותיו של לייטמן, יעל ורחל; כעבור ארבעה ימים אותן כותבות בחנו מחדש את שלושת הסעיפים הקשים ביותר, וב-22 באפריל לקח בנימין קוגן את הסיפור למשטרת פתח תקווה. את המסגרת קבעה משפחת לייטמן.

מה ההורים תיארו בתוך “הגן הגלובלי”

במכתב הראשון שנשלח להורים, בסעיף נפרד, הופיעו אירועים שהכותבות קשרו לאפשרות של תקיפה מינית בין ילדים. למערכת ידוע מה עמד מאחורי הניסוח הזה: אחד מילדי הגן לקח ילדים אחרים לשירותים, ננעל איתם שם וביצע חדירה באצבעות. היו כמה נפגעים.

הכותבות הזדהו בעצמן. ב-4 באפריל כתבו יעל ורחל לייטמן, בנותיו של מיכאל לייטמן, לאותה תפוצה: הן ביקשו מהרב לכתוב מכתב בשמו — בדחיפות, למען “זעזוע”. עוד קודם, ב-31 במרץ, הודיע אורן ליבוביץ’ להורים שאינו מאשר את הכתוב: את כל זה אמרו לו ולשירה נשות משפחת לייטמן. למערכת ידוע גם מה שאינו מופיע בהתכתבות: יעל לייטמן לקחה את בנה מהגן, וזה בלט לעין.

ההתכתבות חושפת גם שההורים פחדו לשלום ילדיהם — וגם למקומם בסביבה. איום ההרחקה מן “המשפחה הרוחנית” ובידוד הפכו שאלה הורית, “מה קרה לילד שלי?”, למבחן נאמנות.

כיצד המשבר תורגם לשפת “מבחן רוחני”

במכתבים ובתגובות — מילים של עבודה רוחנית: “כוונה נכונה”, “להתעלות מעל המצב”, “לא להרוס את האחדות”. במקום שבו היה צריך לבדוק עובדות, השפה הזאת הסיטה אל אמונה וציות: פחד, פגיעה, השפלה ואפשרות של תקיפה מינית מכונים “מבחן”, האחריות מתמוססת, והשאלה מי איפשר את הסיכון מוחלפת בשאלה האם ההורים מגיבים באופן רוחני מספיק.

ב-1 באפריל, יממה אחרי המכתב על אפשרות של אלימות מינית בין ילדים, כותב לייטמן לאותה רשימה ארבע שורות: “אני חושב שעשיתי מה שהייתי חייב לעשות”, “אין שום צורך בי יותר”, “אני לא שייך לעתיד הגן”, “גם מבקש להפסיק לקרוא לו ‘גלובלי’”. על מחברות המכתב הוא שותק: לא מאשר ולא מכחיש. שלושה ימים אחר כך יכתבו בנותיו: הרב ידע שלדעתן הגן, שאליו הולך נכדו, אינו מתנהל כשורה, אך בשום שלב לא ידע את הפרטים. לייטמן כאן צבוע, וזו לא הערכה אלא אריתמטיקה של מסמך אחד: מכתב עם פירוט ליקויים נכתב בשמו — והוא עצמו, לדברי בנותיו, אינו מכיר את הליקויים האלה.

שם, ב-4 באפריל, אותן כותבות חוזרות ובוחנות מחדש את שלושת הסעיפים הקשים ביותר במכתב הראשון, וכל אחד בדרכו שלו. את הסיווג “מעשה סדום” הן מסירות במפורש: אירוע בודד בין שני ילדים קטנים, שלטענת הנהלת הגן דווח להורים ושבעקבותיו הוזמנה פסיכולוגית. על טלטול הילד נכתב שהמקרה, לטענת ההנהלה, טופל ודווח עליו. את תיאור האלימות של אנשי הצוות משנה האם עצמה שסיפרה עליו: לא סטירה, אלא התנהגות פראית וצעקות. בנימין קוגן השיב באותו יום: החשדות למעשים פליליים הוצגו כעדויות אישיות שנשענו כביכול גם על תיעוד מצולם, ולפני המשלוח לא נבדקו. זה לא היה “אירוע בודד”: למערכת ידוע שהיו כמה נפגעים. בתוך הכת הסבירו אחרת: ילדים בגיל הזה אינם מבינים מה הם עושים, זה משחק. זה שקר: “משחק” קראו המבוגרים בגן למה שעשה ילד אחד לכמה ילדים. ההאשמה מ-31 במרץ והבחינה המחודשת שלה מ-4 באפריל מופיעות באותו קובץ, ואנחנו מפרסמים אותו במלואו. בנפרד על כך — מכתב הדירקטוריון של בני ברוך.

איך התלונה הגיעה למשטרה ומה ידוע על גורלה

ב-22 באפריל 2013 הגיש בנימין קוגן תלונה במשטרת פתח תקווה. המסמך מתעד את המתלונן, את התאריך ואת המקום: גן ילדים ברחוב עמל 17. זהו הצעד היחיד בכל הפרשה שכבר לא היה תלוי בהתכתבות הפנימית של הכת. הסיפור נשען על שלושה מסמכים ממקורות שונים, וכל אחד מאשש דבר אחר: התכתבות ההורים ממרץ–אפריל 2013 מתעדת את ההאשמות ואת התגובות עליהן, אישור המשטרה מ-22 באפריל מתעד את הגשת התלונה, ובפרסום Ynet מ-4 במרץ 2016 קוגן עצמו מספר שלוש שנים אחר כך על ההרחקה שלו. מה שקרה לתלונה אחר כך, אף אחד מהמסמכים הללו אינו מתעד. אותו דפוס חוזר בכל שלב: תחילה דיווח מדאיג, אחר כך ריכוך, אחר כך שתיקה.

למערכת ידוע מפיו של עמי ליברמן עצמו: הוא עזר לסגור את התיק, כי היו לו קשרים בתוך המשטרה. ליברמן הוא תלמידו של לייטמן ועובד משטרה — הקשר בין הכת למשטרה עובר דרך אדם אחד. זו הודאתו שלו. למערכת ידוע גם מפיו של מיכאל לייטמן עצמו שעמי ליברמן עזר לסגור את התיק הזה. ליברמן וראש הכת אומרים את אותו הדבר. לייטמן ידע שהתיק נסגר, וידע מי עזר לסגור אותו.

על הסגירה מדברים ליברמן ולייטמן. זהו טיוח: את התלונה על אלימות מינית בין ילדים בגן של הכת עזר לסגור תלמידו של לייטמן, ששירת במשטרה. הכת הגנה על עצמה, ולא על הילדים.

למערכת ידוע: אחרי הפנייה למשטרה הוצאה משפחת קוגן מן הכת, הוכנסה לרשימה שחורה פנימית, הועברה לבידוד, והסנקציות הגיעו גם אל הילד. בנימין קוגן הלך לחוקר, ושילמה כל המשפחה. ההרחקה שעליה הוא מדבר אחר כך בתצהיר וההרחקה שאחרי התלונה הן אירוע אחד ויחיד. הרישום שפורסם אומר אחרת: לפי פרסום Ynet מ-4 במרץ 2016 קוגן עצמו מציין כסיבת ההרחקה משבר אישי ולחץ פסיכולוגי בתוך בני ברוך, ואילו סנקציות חברתיות, לדבריו, הוטלו עליו לא פעם על ידי ועדות שונות. הגרסה שפורסמה וזו הידועה למערכת נחלקות בסיבה. את הכלי מתאר קוגן עצמו: סנקציות שהפעילו הוועדות על מי שנחשב לא צייתן מספיק. באותו פרסום Ynet מתועד איך הכלי הזה פוגע במי שפנה למשטרה — בתצהיר שהגישה לבית המשפט אישה אחרת, שהעיתון מכנה “אנה” (שם בדוי; זו אינה אשתו של בנימין קוגן). בשנת 2013 הכה אותה בעלה, וחברתה הטובה ביותר בכת אמרה לה: “אסור לי בשום אופן ללכת למשטרה”. כשהמשטרה עצרה את בעלה, חברה בכת אמרה לה: “לא לבוא יותר למרכז לעולם”, ו"אנה" הבינה שהיא “גרמה נזק למוניטין של בני ברוך” בכך שעירבה את המשטרה בעניין “פנימי”. אחר כך נאמר לה: “אם אמשוך את התלונה במשטרה, אוכל לחזור לקבוצה”. בתצהירה של “אנה” החזרה לכת ניתנת בתמורה למשיכת התלונה מהמשטרה.

מה הפרק הזה מלמד על הכת כולה

הכת העדיפה את הדימוי על פני הילדים גם בעבר. ב-22 באוגוסט 2012, שבעה חודשים לפני המכתב בשמו של לייטמן, פרסם Haaretz מכתב של הדירקטוריון הרוחני על כשש נשים מקרב המאמינות: חלקן העירו ילדים קטנים בכל לילה לצפות בשיעורי הבוקר. “ברור מעל לכך ספק שמדובר בהתנהגות לא מקובלת, לא נורמטיבית, פסולה ומזיקה הן לילדים, והן לתדמית של החברה” — כתב הדירקטוריון, והוחלט “שלא לאפשר את המשך פעילותן של הנשים הללו, ושל ילדיהן… וזאת ללא יוצא מן הכלל”. את הילדים, שלפי הדירקטוריון ניזוקו, גירשו יחד עם אימותיהם. בתגובת “בני ברוך” לעיתון נאמר דבר אחר: “הנתונים שהיו בידינו הם בגדר שמועה בלבד”, ולכן “לא ראינו את תפקידנו לפנות לרשויות הרווחה”. לחברים — “מעל לכל ספק”, לעיתון — “שמועה בלבד”. באפריל של אותה שנה, בעקבות פרשת הלוואות שלא הוחזרו, הרחיק הדירקטוריון אחד מהחברים: “הוחלט להרחיק אותו ואת משפחתו מכל פעילות ב’בני ברוך’” והוסיף: “הנ"ל כולל את כל קבוצות ישראל והעולם”. נזק לילדים ונזק לתדמית — במשפט אחד, לרשויות החוץ לא פונים, ובשל מעשהו של אחד מרחיקים משפחה שלמה: כך עבדה הכת כבר ב-2012.