מיכאל סנילביץ׳ (מושי): פריבילגיות גלויות במעגל הפנימי של לייטמן

הבסיס הכספי של בני ברוך נבחן במאמר על רשת העמותות, הדיווח והשליטה המשפחתית. התצלומים הפתוחים מציגים שכבה אחרת של ראיה: אורח החיים של אדם מתוך הניהול המשפחתי העליון.

הדמות המרכזית היא מיכאל סנילביץ׳ (מושי), מנכ"ל המבנה וחתנו של מיכאל לייטמן. בדצמבר 2024 העין השביעית, בתעתיק “Michael Snilivitz”, כתבה שמנכ"ל עמותת בני ברוך - קבלה לעם וחתנו של לייטמן מסר כי העמותה מסרבת להגיב לטענות התחקיר על השפעתה הפוליטית של התנועה. פרסומיו הפתוחים של סנילביץ׳ מתעדים רמת גישה ברורה להטבות.

הפרסומים אינם מוכיחים מעילה ישירה בכספים. הם כן מתעדים רמת צריכה ומעמד חברתי של מנכ"ל בארגון שחי מתשלומים, תרומות ועבודה של משתתפים.

ליבת הניהול המשפחתית

פורמלית, סנילביץ׳ מחזיק בתפקיד מנכ"ל. בפועל, כוח ההשפעה שלו קשור ישירות לשייכות המשפחתית למנהיג. על רקע מתחם פתח תקווה שתואר בעין השביעית, שנרכש בשנת 2013 בכ-30 מיליון שקלים וכולל את יחידת המגורים של לייטמן, זו אינה רק משרה אדמיניסטרטיבית. ניהול, משפחה וגישה לתשתית נפגשים באותו מקום.

הרשתות החברתיות של המנכ"ל יוצרות רצף תיעודי. הן מציגות בלי הסתרה פנאי יקר, נסיעות ושירותים ברמת מחיר גבוהה.

חלון הראווה של הנהנה

בפרופיל הציבורי של סנילביץ׳ אין דימוי של מנהל שחולק את הנטל של המשתתפים הרגילים. נראות בו נסיעות לחו"ל, ספורט יקר, מסעדות, אתרי נופש וניידות מודגשת. זו אינה יוקרה מוסתרת: המנכ"ל מציג אותה בעצמו.

על רקע תשלומים, עבודת מתנדבים ומשמעת של משתתפים מן השורה, ההצגה העצמית הזאת מדברת חזק יותר מכל הצהרה. המעגל המשפחתי העליון מראה שכללי הצניעות אינם מגבלה ממשית עבורו.

בתצלום הפייסבוק הציבורי הזה הקשר המשפחתי לבתו של לייטמן אינו מצוין, וגם הפרופיל עצמו אינו מציג הקשר משפחתי: ההצגה העצמית הפומבית מדגישה סטטוס אישי ואורח חיים יותר מאשר משפחה.

תיעוד רמת ההוצאות

העברות במסוק

הפוסטים מתעדים את נסיעותיו של סנילביץ׳ לאתרי סקי באמצעות מסוק. זו אינה חופשה רגילה. מסוק בהרים מסמן מיד רמת מחיר שאינה זמינה למשתתף רגיל בקהילה.

מלונות ומסעדות

פוסטים אחרים מציגים דובאי, מסעדות יקרות וחללים מפוארים. התצלומים עובדים כמו ביקורת מובנית: אדם מן הדרג הניהולי העליון חי בביטחון מלא בסביבה של הוצאות גבוהות.

ציוד וספורט

את הרצף משלימים פנאי ספורטיבי יקר, ציוד מקצועי ונסיעות חוזרות. זה כבר אינו צילום בודד אלא קו קבוע: אדם מתוך הניהול המשפחתי מציג שפע חומרי על רקע תנועה שמגייסת תרומות.

בארגון שתקציבו תלוי בתרומות קבועות ובעבודה ללא שכר של אלפי אנשים, רמת צריכה כזאת בצמרת מפסיקה להיות עניין פרטי. היא מראה לאן עולה הנוחות ואיפה נשאר הנטל.

מה מראים התצלומים האלה

הניגוד פשוט: חתנו של לייטמן מפרסם מסוק, דובאי, ספורט ואתרי נופש; המשתתפים הרגילים נושאים תשלומים, עבודת מתנדבים ומשמעת. בזמן שעובדים בסיסיים במנגנון הביורוקרטי מקבלים שכר מינימום, ועשרות מתנדבים מחזיקים את התשתית במשך שנים ללא תשלום, רמת החיים של ליבת הניהול נמצאת מחוץ לכלכלת החיסכון המוצהרת.

הצניעות המוצהרת נשארת דרישה שמופנית כלפי מטה. בליבה המשפחתית, מאמץ של אחרים הופך לפנאי פרימיום ולחירות אישית מן הכללים המשותפים. הקרבה ללייטמן והחריגים המעשיים מן המשמעת נראים בנפרד בסיפורה של נטליה אובורינה.

התצלומים עם המסוק, דובאי, הציוד היקר ואתרי הנופש עושים את החלוקה גלויה גם בלי טבלת חשבונות. למטה נשארים תשלומים, עבודה ומשמעת. למעלה נמצאים נוחות, אוטונומיה וזכות לא להסביר.