מיכאל סנילביץ׳ (מושי): פריבילגיות גלויות במעגל הפנימי של לייטמן

הבסיס הכספי של בני ברוך נבחן במאמר על רשת העמותות, הדיווח והשליטה המשפחתית. כאן הראיה היא אחרת: תצלומים פתוחים של אורח חיים, שפורסמו בידי אדם מתוך שכבת הניהול המשפחתית העליונה.

הדמות המרכזית היא מיכאל סנילביץ׳ (מושי), חתנו של מיכאל לייטמן. בדצמבר 2024 העין השביעית, בתעתיק “Michael Snilivitz”, כתבה שמנכ"ל עמותת בני ברוך - קבלה לעם וחתנו של לייטמן מסר כי העמותה מסרבת להגיב לטענות התחקיר על השפעתה הפוליטית של התנועה. הפרסומים הפתוחים של סנילביץ׳ מציגים רמת גישה ברורה להטבות.

הפרסומים האלה אינם מוכיחים מעילה ישירה בכספים. הם כן מתעדים רמת צריכה ומעמד חברתי של מנכ"ל בארגון שחי מתשלומים, תרומות ועבודה של משתתפים.

ליבת הניהול המשפחתית

פורמלית, סנילביץ׳ מחזיק בתפקיד מנכ"ל. בפועל, כוח ההשפעה שלו קשור ישירות לשייכות המשפחתית למנהיג. על רקע מתחם פתח תקווה שתואר בעין השביעית, שנרכש בשנת 2013 בכ-30 מיליון שקלים וכולל את יחידת המגורים של לייטמן, זו אינה רק משרה אדמיניסטרטיבית: ניהול, משפחה וגישה לתשתית יושבים באותו מקום.

עבור אותו מתחם ערכו ב-2013 גיוס כספים מהחסידים הרגילים: בסרטון פנייה (“Bnei Baruch asking”, יוטיוב) קראו להם “להיות שותפים” והבטיחו להם “מקום משלהם”. איש מהם לא קיבל חלק (המנגנון הפיננסי מפורט בנפרד), ואילו הגישה לאותה תשתית מיתרגמת לאורח החיים של המעגל המשפחתי העליון.

הרשתות החברתיות של המנכ"ל יוצרות רצף תיעודי. בלי הסתרה נראים בהן פנאי יקר, נסיעות ושירותים ברמת מחיר גבוהה.

חלון הראווה של הנהנה

בפרופיל הציבורי של סנילביץ׳ אין דימוי של מנהל שחולק את הנטל של המשתתפים הרגילים. נראות בו נסיעות לחו"ל, ספורט יקר, מסעדות, אתרי נופש וניידות מודגשת. את היוקרה הזאת המנכ"ל מציג בעצמו, בגלוי.

על רקע תשלומים, עבודת מתנדבים ומשמעת של משתתפים מן השורה, ההצגה העצמית הזאת חזקה מכל הצהרה. המעגל המשפחתי העליון מראה שכללי הצניעות אינם מגבלה ממשית עבורו.

בתצלום הפייסבוק הציבורי הזה הקשר המשפחתי לבתו של לייטמן אינו מצוין, וגם הפרופיל עצמו אינו מציג הקשר משפחתי: ההצגה העצמית הפומבית מדגישה סטטוס אישי ואורח חיים יותר מאשר משפחה.

תיעוד רמת ההוצאות

העברות במסוק

הפוסטים מתעדים נסיעות של סנילביץ׳ לאתרי סקי באמצעות מסוק. זו אינה חופשה רגילה. מסוק בהרים מצביע מיד על רמת מחיר שאינה זמינה למשתתף רגיל בקהילה.

מלונות ומסעדות

פוסטים אחרים מציגים דובאי, מסעדות יקרות וחללים מפוארים. התצלומים עצמם עושים את העבודה: אדם מן הדרג הניהולי העליון חי בביטחון מלא בתוך סביבה של הוצאות גבוהות.

ציוד וספורט

את הרצף משלימים פנאי ספורטיבי יקר, ציוד מקצועי ונסיעות חוזרות. זה כבר קו קבוע, לא צילום בודד: אדם מתוך הניהול המשפחתי מציג שפע חומרי על רקע תנועה שמגייסת תרומות.

בארגון שתקציבו תלוי בתרומות קבועות ובעבודה ללא שכר של אלפי אנשים, רמת צריכה כזאת בצמרת מפסיקה להיות עניין פרטי. היא מראה לאן עולה הנוחות, ואיפה נשאר הנטל.

מה המכתבים מספרים על אורח חייו של לייטמן עצמו

קטעים מהמכתבים האנונימיים שבני ברוך עצמה צירפה לתביעתה נגד רפאלי, כפי שפורסמו בהעין השביעית, מתארים גם את אורח חייו של המנהיג: “לגור בבניין פרטי של שלוש קומות עם בריכה, סאונה, ג’קוזי פרטי ומשרתות צעירות […] האם זה נקרא חיים צנועים?” מחברי המכתבים טענו שבכנסים ברחבי העולם תמיד מחכים ללייטמן “חדרים מפוארים, סוויטות ומשרתים”, ושהוא טס אליהם עם “פמליה המתאימה לראש ממשלה”. אלה טענות אנונימיות שהגיעו לשדה הציבורי דרך מסמך משפטי; העמותה מגדירה אותן הכפשות חמורות וחסרות כל יסוד. רישומי הוצאות של המנהיג שניתן לאמת אינם פתוחים לציבור, ולכן התצלומים הפומביים של המנכ"ל שלמעלה נשארים השכבה הגלויה המוצקה ביותר של הפריבילגיות.

זמן להתאוששות

יש פריבילגיה אחת של הצמרת שתצלומי אתרי הנופש אינם מראים: האפשרות לישון די הצורך. על פי עדויות של משתתפים לשעבר, המעגל העליון מתנהל לפי שעון אחר: אחרי השיעור הלילי לייטמן, מיכאל סנילביץ׳ ועובדי המפעל בשכר משלימים שינה ומתחילים את יומם לקראת 10-11 בבוקר. התלמיד מן השורה נוסע אחרי אותו שיעור לעבודה החיצונית כמעט בלי שינה, וכך יום אחר יום. משטר הלילה עצמו (קימה באמצע הלילה, נוכחות חובה ואיסור היעדרות) נדון במאמר על הכניסה למערכת.

הפער אינו קוסמטי. חוסר שינה כרוני גובה מן הגוף מחיר בלתי הפיך, והמחיר עולה עם הגיל. אנשי השורה משלבים שנים ארוכות קימה באמצע הלילה עם עבודת יום; ליבת הניהול מפצה על אותו חוסר שינה בקימה מאוחרת ובלוח זמנים גמיש. למי שכבר בפנים, וגם למי שרק שוקל להצטרף, התמונה פשוטה: משאב הגוף מוגבל, ואת הזמן להתאוששות לא מחלקים שווה בשווה.

המחיר הזה מוחשי: במערכת מתו אנשים שחיו במשטר הזה שנים ארוכות, ובתוך התנועה האובדן הזה ידוע. חוסר שינה כרוני משאיר חותם, ועם הגיל הוא פוגע בלב ובכלי הדם. הקימה באמצע הלילה לאורך שנים, לפני יום עבודה, מוטלת על גופו של המשתתף מן השורה, לא על מי שיכול לישון די צורכו. מקרי מוות בתאונות דרכים אחרי השיעורים הליליים צוינו במאמר הסקירה.

מה מראים התצלומים האלה

הניגוד פשוט: חתנו של לייטמן מפרסם מסוק, דובאי, ספורט ואתרי נופש; המשתתפים הרגילים נושאים תשלומים, עבודת מתנדבים ומשמעת. בזמן שעובדים בדרגים הבסיסיים מקבלים שכר מינימום, ועשרות מתנדבים מחזיקים את התשתית במשך שנים ללא תשלום, רמת החיים של ליבת הניהול נמצאת מחוץ לכלכלת החיסכון המוצהרת.

הצניעות המוצהרת נשארת דרישה שמופנית כלפי מטה. בליבה המשפחתית, מאמץ של אחרים הופך לפנאי פרימיום ולחירות אישית מן הכללים המשותפים. הקרבה ללייטמן והחריגים המעשיים מן המשמעת נראים בנפרד בסיפורה של נטליה אובורינה.

התצלומים עם המסוק, דובאי, הציוד היקר ואתרי הנופש עושים את החלוקה גלויה גם בלי טבלת חשבונות. למטה נשארים תשלומים, עבודה ומשמעת. למעלה נמצאים נוחות, אוטונומיה וזכות לא להסביר.