נטליה אובורינה והיררכיית הגישה הפנימית: איך חריגים מן הכללים פועלים בתוך הכת סביב לייטמן

הגישה לגופו של מיכאל לייטמן בבני ברוך היא מטבע עובר לסוחר. מי עומד לצדו על הבמה, מי נוסע בליוויו, למי מותר להפר את המרחק בלי פחד מאובדן מקומו, מחליט אדם אחד על דעת עצמו בלבד. פרסומים, תצלומים מכנסים ועדויות של תלמידים לשעבר מסכימים: הכללים בתוך הכת לא נכתבו לכולם. המעגל הפנימי והמנגנון המקבל שכר בוררים, מקרבים ומכריזים מראש כנורמה על מי שמורשה להתקרב למנהיג, וכך מסירים ממנו את הסיכון.

בפרשה הזאת שני שמות. אנטולי בליאצקי (“טוליק”) — איש מנגנון: עבד במיזם של הכת וקיבל כסף ישירות מלייטמן; זה ידוע למערכת. נטליה אובורינה — המקרה הבולט ביותר של גישה אישית למנהיג. שניהם עמדו בתוך המעגל שמחליט את מי לקרב ללייטמן. אורח החיים של הצמרת הניהולית מפורק במאמר על מושי סנילביץ׳, העטיפה הדתית — בחומר על הוויטרינה הציבורית של קבלה לעם.

אנטולי בליאצקי: אדם בתשלום של המנגנון

המשכורת משנה כאן הכול. בליאצקי קיבל אותה בתוך הכת ומידיו של לייטמן עצמו — זה ידוע למערכת מפי עד ראייה למתרחש. משום כך הקשרים שלו עם התלמידות הופכים לא לעניין של מוניטין אישי אלא לעניין של הגנה מוסדית. הוא נשאר בתוך המעגל המקבל שכר והמשיך לעשות את אותה עבודה: לקרב אחדות, לסנן אחרות.

כת סגורה קוראת דברים כאלה מיד. חבר מן השורה מחויב בציות מוחלט למשמעת עד הפרט האחרון, ואילו איש מנגנון בתשלום חי שנים בלי שום השלכה. הכלל פועל כלפי מטה, וההגנה פועלת כלפי מעלה.

את המחיר לא שילם הוא. נשים שעברו קשר כזה איבדו בכת בבת אחת הכול: את חוג ההיכרויות, את מקומן במבנה, את הפרנסה אם עברה דרך הכת, ואת המשמעות שהוצבה במקום חייהן שנים ארוכות. לאבד כאן פירושו להישאר בלי כלום: בחוץ כבר לא חיכה להן איש, ובפנים כבר לא היה להן מקום. לבליאצקי ההנהגה השאירה תפקיד, גישה ומשכורת, כי למעלה הוא היה נחוץ.

קונגרסים פומביים כהדגמה של התנהגות מותרת

בליאצקי גם לא הסתתר. בקונגרסים הבינלאומיים של בני ברוך הוא הופיע עם בנות זוג שונות לעיני האולם שמאותה כת דורשת ממנו משמעת, ציות ועבודה על עצמו. כך מתנהג אדם שיודע: עונש לא יגיע.

האולם קיבל שיעור שאיש לא ניסח בקול: לאחדים אסור, לאחרים מותר. השתיקה לא צומחת מכבוד לכללים, אלא מהבנה: הכללים לא מגינים עליך.

שנים בלי שום תגובה מההנהגה — זה ההיתר, לא מחדל פיקוח: למעלה החליטו שלאדם הזה מותר.

נטליה אובורינה ודמות הגישה החריגה

נטליה אובורינה היא חריג מסוג אחר: גישה ללייטמן עצמו. כלפי חוץ מיכאל לייטמן מוצג כמורה רוחני שסביבו נבנה מרחק, ולנשים מכריזים עליו כנוקשה במיוחד. בתצלומים אצל אובורינה פעל משטר אחר: היא ליוותה את המנהיג, עמדה לצדו, התקרבה עד ממש. תלמידה מן השורה משלמת על צעד כזה במקומה בתוך הכת, ולפני כן חיה שנים בפחד לעשות אותו בטעות.

תצלום אחד מוכיח רק את מה שנכנס לפריים. סדרת תצלומים שצולמו במדינות שונות מוכיחה דבר אחר: למי מותר להפר מרחק. במקום שבו קרבה למנהיג היא בעצמה מעמד, זה דירוג פומבי: חלק נשארים באולם, אחרים מקבלים מקום ליד גוף השלטון.

הפריים שלמעלה מראה כמה שווים כללי המרחק המוצהרים. לצד סיסמאות על שוויון רוחני עומד תור לא רשמי: את מי המעגל הפנימי יקרב, את מי מותר לחבק, למי מותר ללוות. לייטמן כאן הוא צבוע ציני: את המרחק הוא מכריז על אחרים, ולעצמו הוא מבטל אותו, עושה זאת לעיני עדים ויודע שבקול איש לא יגיד את זה.

כללים לרוב, חריגים למקורבים

כלפי הקהל החיצוני בני ברוך מדברת בשפה של עבודה רוחנית, צניעות ושליטה באגו. בתוך אותה כת עצמה חיים אנשים בתשלום עם חסינות בפועל, ונשים עם גישה נפרדת למנהיג. אי אפשר לדרוש הכנעה מהתלמידים ובו-בזמן להחזיק לצדך בלתי-נגיעים.

כלפי מטה הולכים ציות, הקרבה ושליטה בחיים האישיים. למעלה נספר דבר אחד בלבד — כמה האדם מועיל ללייטמן ולמעגל הקרוב שלו: מועיל, והכללים מתבטלים; הפסיק להיות מועיל, והם חוזרים במלואם.

מקריות לא מסבירה את זה. לפנינו לא שרשרת של תצלומים מביכים, אלא סדר עבודה של שלוש פעולות: את מי לקרב, את מי לכסות, את מי להוציא.

מבנה הכיסוי המשפחתי והניהולי

חריגים סביב המנהיג לא מחזיקים את עצמם: מישהו משלם משכורות, מחלק תפקידים, שולט בלוגיסטיקה של הכנסים ומכבה השלכות תדמיתיות. בבני ברוך המתאר הזה נראה לצד אורח החיים המועדף של החוג הניהולי והמסגרת הדתית שמכריזה את הכללים הפומביים.

בפרשה של בליאצקי ואובורינה הדמויות המרכזיות אינן הם. מי החזיק את בליאצקי על משכורת? מי החליט אילו נשים מקרבים ללייטמן? מי קבע אילו כללים מחייבים את כולם ואילו מתבטלים למקורבים? התשובה אחת: הכת בנויה כמבנה של שלטון יחיד של לייטמן, והמסננת פועלת בידיעתו ולמענו — בינו לבין תלמידה פגיעה עומדת שכבה שבוררת מראש, מכריזה כנורמה ומסירה את הסיכון. לתלמידה נשארים הלחץ, הפחד ואובדן הכול בבת אחת.

התצלומים, הקשרים ומשטרי הגישה מספרים על הסביבה הזאת יותר מכל טקסט רשמי שלה. הכללים — לאולם. החריגים — למי שנחוץ ללייטמן.

גישה ותיווך כמנגנון

מכאן כל מה שנאמר מתלכד לקו אחד: הסמכות של לייטמן ועבודת המתווכים נותנות בסופו של דבר דבר אחד — גישה לגוף.

מקום ליד המנהיג מחולק כמעמד, ולא מושג לפי הכללים שהוכרזו לשאר. הסמכות הרוחנית כאן מנוף: “גישה מינית במסווה של מעמד רוחני” עומדת כסימן מתועד נפרד ברשימת סימני השליטה בכת, לא כפרשה פרטית בודדת.

על עברות מיניות של לייטמן העידו חמש נשים, ואת סיפוריהן אספו בנפרד: המשטרה, בית המשפט, עורך דין שאצלו נערך תצהיר, מרכז ישראלי לסיוע לנפגעי כתות, ומערכות עיתונות שונות — מ-TheMarker ועד העין השביעית (סיכום התלונות). מתוך העדויות הנפרדות האלה עולה אותה תבנית בדיוק: מעמד רוחני משמש קודם עילה לקרבה, ואחר כך מנוף לחץ. קטיה ומונה מתארות בדיוק אותה תבנית. בכירי הכת נשארו בעדויות האלה בלי שמות. בלי שמות הם נשארים גם כאן.

הרמות נשמרות נפרדות, ולא לשם רכות אלא לשם חוזק. מה שלייטמן אומר בווידאו נשאר דוקטרינה שלו עצמו; החלק הפלילי נשאר חשד. הקו של בליאצקי ואובורינה עומד על עדות הידועה למערכת. סצנות הגישה אינן צירוף מקרים, אלא דפוס חוזר שבו תיווך ומעמד רוחני פועלים כמעבר אל גוף השלטון.