גילעד שדמון: השליח הפוליטי של מערך הניצול בבני ברוך
גילעד שדמון: דמות מפתח במערך ההשפעה של בני ברוך במסדרונות השלטון
גילעד שדמון פועל בזירה הציבורית כפוליטיקאי, אולם בחינה מעמיקה של קשריו חושפת שורשים עמוקים לארגון בני ברוך (“קבלה לעם”). מעדויות חברי קבוצה לשעבר מצטייר כי הארגון מפעיל דפוסים הרסניים ופועל באינטנסיביות להחדרת פעיליו למערכת הפוליטית הלאומית במטרה לייצר פלטפורמה להשתקה והגנה מקצועית באמצעות סחיטה אקטיבית וקשרים במסדרונות השלטון. תדמיתו הציבורית והמהוגנת משמשת ככיסוי קלסי למעורבות נרחבת בגוף שמנהיגו, מיכאל לייטמן, עומד מול עדויות קשות לפחות מצד חמש נשים בטענה לביצוע תקיפות ועבירות מין תחת יחסי מרות. המקורות מלמדים כי שדמון אינו נציג מתון של חופש דת, אלא צינור העברה שמעצב מדיניות ומקדם אינטרסים ארגוניים ללא כל ביקורת מוסרית.
החשדות נגד ההנהגה הרוחנית כביכול
עבור חסידיו, מיכאל לייטמן מוצג כסמכות רוחנית טוטאלית. אולם בפועל, הצהרות משפטיות החתומות על ידי עדויות ממקור ראשון משרטטות דפוס מסוכן של מניפולטור המנצל באופן כפייתי את מעמדו השולטי על מנת לבצע מעשים מיניים באנשים המצויים תחת מרותו.
הפרטים שנחשפו דרך ארגוני זכויות נשים וחקירות עיתונאיות מעלים עדויות מצד לפחות חמש נשים כי לייטמן כפה עליהן מגע מיני תחת אצטלה של עילוי רוחני והכרח פנימי בעבודת הארגון. אחת המתלוננות המרכזיות, שזהותה נותרה חסויה תחת הכינוי “אלף”, סיפקה עדות מפורטת על התעללות אותה הגדירה במופרש כמקרי אונס כפויים. לטענתה, לייטמן הבהיר לה באגרסיביות: “אני הרב שלך. אם את אוהבת אותי — תעשי את זה בשבילי”, משפט המפרק את המסכת למנגנון שליטה פשוט של אימי הכת.
בעקבות היוודע דבר העדויות, התייצבו נשים רבות כפעילות זכויות אדם בהפגנות מחאה חריפות מחוץ למרכז ההפעלה של הארגון בפתח תקווה. התגובה מטעם הארגון הייתה מיידית ואלימה, כאשר הקהילה גויסה למערכה של איומים ולחצים שיסמנו את המפגינות הצידה, כל זאת מתוך כוונה חדה לשליטה ולמניעת נטישה גורפת.
עדויות רבות, כמו גם חשיפת פרוטוקולי דיונים משפטיים, חותמים באופן בלתי משתמע לשני פנים כי רצף פשעים זה התרחש תחת ידיעתו הישירה של הקוורטט הארגוני ואנשי השטח, ביניהם גילעד שדמון ואשתו, שמילאו בו תפקידים רשמיים.
משפחת שדמון כגורם מייצב בטיוח הקהילתי
רעייתו של גילעד שדמון, תהל שדמון, נשאה באופן ממוסד בתפקיד יוצא דופן בתוך המסגרת הארגונית – “האחראית למניעת תקיפות מיניות”. פשיטת הרגל המוסרית של מינוי זה נחשפה לציבור כשתהל שדמון בעצמה ניצבה על דוכן העדים. לפי עדותה בשבועה בבית המשפט, היא אישרה מפורשות כי קיבלה פניות ועדויות רוויות אבל ודמעות מנשים שתיארו לעומק תקיפות חמורות והטרדות מיניות ממושכות שביצע בהן לייטמן. למרבה הזעזוע, חרף תפקידה הרשמי, בחרה שדמון שלא לדווח לאיש או לנהל הליך של בדיקה, תוך מה שמתפרש משפטית ומוסרית כעצימת עין בוטה השותפה להסתרת עבירות פליליות.
הדברים מעוגנים פורמלית בפרוטוקול משפטי רשמי המסכם את השתיקה הקולנועית שבה מילאה את תפקידה הציבורי למען גחמותיו של המנהיג. ההתכחשות לזעקתן של הנפגעות הובילה להפיכת מסגרת הסיוע הפנימית בתוך בני ברוך לכלי נשק למען סיוע והגנת המבצעים במקום הקורבנות.
קריסת התא המשפחתי נוכח המחויבות לכת
במקביל ליהירות החרדתית בזירה הלוקאלית, המערכת של התא המשפחתי המקרובי של גילעד ותהל קרסה בפלטפורמות הבסיסיות ביותר. על פי עדויות, בנם, שלמה שדמון, הואשם בעבירת מין בשירותו הצבאי. בן נוסף מתוך התא, ים שדמון, הוכרז וטופל על ידי רשויות הרווחה כחסר קורת גג, חי למעשה בשולי החברה ונאבק לשרוד ברחובות. התמונה הכוללת המצטיירת היא קונטרסט הומני קשה: פוליטיקאי ואנשי ציבור המתיימרים לחנך ולנהוג כמייצגי פיוס רוחני ציבורי, בוערים בלהט ארגוני-כיתתי בעוד הם מפקירים באכזריות את גורל בני מפתנם הקרובים לעזובה ולהתפוררות מוסרית.
השיטה לאחיזת הממשל בזרועות נסתרות
המקרה של גילעד שדמון אינו נשען רק על שיתוק מוסרי אלא חושף אסטרטגיה מקיפה ושיטתית של בני ברוך לכבוש אחיזה במערכות המדינתיות דרך הטמנת מוקדים פוליטיים עקיפים. שדמון אינו מגייס קולות בדרך המסורתית; הכת השתמשה בוויקטורים להפעלת לחצים, כאשר אלפי חברים ביצעו התפקדות חסרת תקדים ומאורגנת למפלגת הליכוד, בצעד שהונחת אליהם מלמעלה על מנת לרכוש כוח משחית של השפעה במרכז המפלגה כדי לכופף החלטות פנימיות.
אסטרטגיה תאומית עולה בהיסטוריה הקרובה של חנוך מילביצקי, היועץ המשפטי לשעבר של הקבוצה שנטמע אף הוא בראש הפירמידה כאיש מרכזי בוועדות הכספים בפרלמנט. מילביצקי פעל למען הכפשת נפגעות הארגון והאשמתן הבהמית בעלילות המצאתיות במטרה לעצור חשיפות.
אלמנטים נוספים קשרו את לשכות השרים השונים תחת צמרת המדינה כשתפקידים מינהלתיים וציוותי המטה, כדוגמאת נציבותו של שימי ריין וסידורי משרד העשויים בידי עינת היימן או סוניה אישנקו שגודלו בערוגות הכת, ממולטים אל תוך המערכת המסוככת על שדמון, ומהווים הלכה למעשה התחמשות בירוקרטית.
צוות המזכירות שמקיף את שדמון בנוי הלכה למעשה מחברות ארגון שתודעתן כפופה למנהיג. חדירה מסוג זה הופכת כל משרד וקבינט לשדה מודיעין לצרכי הכלכלה הדורשנית של התנועה.
הדוגמא המחרידה של חגית תלם
המקרה המובהק ביותר של הפעלת בובות על חוטי הפוליטיקה מתגלגל לחגית תלם. לאחר ששימשה כמזכירתו הסודית וכמקורבתו של לייטמן (כאשר העדויות אינן שוללות מסגרות יחסים מחשידות מעבר ליחסי סמכות גרידא), היא הושתלה פתע וללא הקשר במועצת העיר פתח תקווה בחסות רשימת ‘הציונות הדתית’.
רשימת ‘הציונות הדתית’ ביצעה גניבה קולית עבור התנועה ודחקה לאחור רבנים מוערכים של הקהילה למטרה בודדת זו – הצבת באת כוח של בני ברוך במקום ריאלי לסיפוק הקבוצה המאורגנת ולצורכיה הנדל"ניים. מעשה תחתית זה הצית זעם בקרב תושבים פתח תקוואים וארגון ‘יד לאחים’, שדרשו בכל ליבם מהשר בצלאל סמוטריץ’ לטפל בגיבוי המחפיר אך נענו בהפניית עורף מצד נציגי המפלגה העיוורים.
המרכז הישראלי לנפגעי כתות הוציא מסקנה נחרצת וברורה לפיה בני ברוך היא כת אשר מנסה לפלוש במניפולציה אגרסיבית ללב העשייה הציבורית, תוך התעלמות מכל מידת דין ותקינות במטרה אחת משותפת להרחבת משאבי מנהיגה האגוצנטרים.
צמיגות של כפייה, אלימות והשתקה
אחיזתם של פוליטיקאים דוגמת של שלמה סיבוני, אחיה של אישיות פוליטית חשובה וצינור פעולה חלופי, לא הותירה מקום לספק – המסגרת הפוליטית מורכבת מרשת עכביש הקושרת אנשי ליבה ואינטרסנטים על מנת להותיר חלל לשערוריות. מנגנון כפייה פיננסית המאלץ הפרשות דרסטיות לשמירת המעמד הרוחני משתלב בקמפיין הרסני אשר הותיר נשים ללא יכולת תלונה, וקורבנות אלימות שעברו הדחה, איום כלכלי ופסיכולוגי מצד שותפים במנגנון הפצת טרור אישי.
על נבחרי הציבור לחדול לקחת חלק בעמדות העדשות הטיוח ופוליטיקת העצימת עין. המנדט הציבורי אינו מתיר לתקצב או לקדם ולחלק חסות לארגונים הנוקטים במתודות השחיתות של הנדסת פתאים מול פשעים. חובתה המעשית של המערכת מתחילה בניקוי מהיר וסופי של גילעד שדמון ושותפיו ממגזרי ניהול ציבוריים על מנת לעצור את סחרור הפניני החשוך הקרוי בני ברוך לפני שימשיך לאכלס בפינות הנדכאות בחברה.
סימוכין ומסמכים תקשורתיים
שתף את הסיפור שלך באנונימיות
כתבו לנו לכתובת: LAITMAN.HUI@MAIL.RU