מיכאל סנילביץ' (מושי): מנכ"ל הארגון — אדון פוזה ומציאות
משפחת המנהיג: פוזה ומציאות
התנועה מציגה את עצמה כנושאת אור, תיקון וטוב. נסתכל על הסימנים החיצוניים.
לייטמן. ננטש על ידי אשתו. אולגה — כך קוראים לה — נמנעת לחלוטין מכל קשר איתו כבר יותר מ-30 שנה. המגע היחיד הוא פיננסי: היא מקבלת ממנו כסף (לכאורה משכורתו). בינתיים היא חיה לבד בדירה חדשה בת חמש חדרים שלייטמן קנה לה באזור עמק המעשיות. היא יכולה הייתה לחיות במקום צנוע בהרבה — שלוש עשורים לבד, “אחדות” ו"השפעה" לפי הנרטיב של הארגון. במקום זה — חמישה חדרים על חשבון תקציב המבנה. על איזו “משפחה” ו"אחדות" אנחנו מדברים?
חתן — מושי. פורמלית מנכ"ל. נשוי לבת הבכורה של לייטמן. יעל דחתה אותו. ברשתות החברתיות הוא מסתיר את מעמדו המשפחתי ולא מפרסם ולו תמונה אחת של בנו, לא תמונה משפחתית אחת — ולמרות זאת אנחנו רשאים לצפות מ"מורה לצניעות" לפחות דימוי של משפחה נורמלית: בעל, אישה ובן שמבלים יחד לפחות לפעמים ולא מתביישים להראות את זה. נכון?
ומה אנחנו רואים? מושי חי ברמה לבד — איפה המשפחה?
ובינתיים אין לו בעיה להציג תמונה אחרת: טיולים יקרים, אתרי נופש, ציוד. לפי הפרסומים — אדם שלא מוותר לעצמו על כלום. האם מישהו באמת מאמין שזה “מורה לצניעות”?
הבת הצעירה של המנהיג — רחל. לפי מקורות גלויים מחזיקה בשליטה על זרימת הכספים של הארגון. אותה “משפחה” שבפי התנועה נושאת “תיקון” ו"טוב".
ניגוד אחד: נרטיב — “אור וטוב”; עובדות — משפחות שבורות, מעמדות מוסתרים, שליטה בכסף. מי מתעתע במי?
מושי ברשתות החברתיות: דימוי וניגוד
בעוד חברי התנועה הרגילים מגיעים בקושי לקצה החודש שנה אחרי שנה, מנכ"ל מושי משדר בפייסבוק את חייו של מי שלא מונעים ממנו כלום.
איורים (תמונות מפייסבוק של מושי)
מושי טס לאתר סקי במסוק. לא אוטובוס, לא טרמפ. מסוק. זה לא “צניעות” ולא “ביטול האגו” — זו הדגמת גישה לכספי הארגון.
חופשה בדובאי: מסעדות ומלונות יקרים. אורח חיים בלתי נגיש לחבר מבנה רגיל שסופר שקל עשרות שנים.
נסיעות לאטרקציות, פנאי בלי להסתכל על התקציב. שוב — לא איך חי המאמין הממוצע של “קבלה לעם”.
אופניים עם ציוד: קסדה, משקפיים, ציוד מעל הסטנדרט במחיר ורמה. לא “סתם ספורט” — הדגמת סטטוס ועושר.
אתר סקי — שנה אחרי שנה. לא “צניעות” — רמת החיים הרגילה של המנכ"ל.
כל פוסט כזה — מכה לנרטיב. התנועה מטיפה ל"אחדות", “השפעה”, “תיקון”. המנכ"ל מציג: מסוקים, דובאי, ציוד יקר. למי להאמין — למילים או לתמונות?
שכר מינימום — לעובדים. לחתן — “חיים כמו מלך”
עובדי הארגון מקבלים שכר מינימום — לפי נתונים גלויים וביקורות, כך המבנה עובד. מינימום לבסיס, מעשרות מהחברים, מחזור רב-מיליוני בשנה.
מושי בינתיים חי כמו מלך. מסוקים, דובאי, ציוד יקר, פנאי בלי להסתכל על התקציב. איך עם שכר מינימום המנכ"ל חי פי כמה מכל חבר בסיס? השאלה לא רטורית — היא למי שעדיין מאמין ב"חלוקה שווה" ו"השפעה".
גירושין, מזונות, חברי בסיס — ומושי
לפי הנתונים הקיימים, בקרב המאמינים גירושין קורים בולט יותר מהממוצע הארצי. בתוך המבנה אנשים מתערבבים, מחליפים זוגות — בעלים ונשים. מזונות גומרים את רוב השכר; היום מזונות זה לא פרוטות אלא חלק ניכר מההכנסה. אחרי גירושין ותשלומים לחבר בסיס כמעט אין סיכוי לחיים נורמליים. יש הרבה כאלה — יותר מ-60% מכל האדוקים.
מושי בינתיים חי באיזו צורה מסתורית פי כמה טוב מכל אחד. נדחה על ידי אשתו, פורמלית באותה מערכת — אבל מסוקים, דובאי, ציוד יקר. לאף אחד לא עולות שאלות? ניגוד אחד: חבר בסיס גרוש — מזונות, מינימום, לקצה החודש; מנכ"ל — יוקרה ברשת. מאיפה הפער אם התקציב משותף?
קניית שקט: הוצאות מוסתרות מהתקציב המשותף
הארגון חי על מעשרות, תרומות ועבודה של הבסיס בשכר מינימום. לייטמן, חתנו מושי ובתו רחל קונים לעצמם שקט בדרך אחת: מסתירים כמה כסף הם מוציאים רק על עצמם מהתקציב המשותף הזה. דירה בת חמש חדרים לאשתו שחיה לבד שלושים שנה. מסוקים ודובאי לחתן עם שכר מינימום לעובדים. שליטה בכספים אצל הבת עם גירושין ועוני בבסיס. אין שקיפות — יש חזית של “אור” ו"טוב" והוצאות לא מדווחות של המשפחה בהגה. מי שמעלה שאלות כבר לא “משלנו”.
נרטיב ומה שנראה מבחוץ
ההנהגה של התנועה מכריזה: אנחנו מביאים אור, תיקון, טוב. השאלה אינה בכוונות — בסימנים החיצוניים.
אם זו מערכת של “השפעה ושוויון”, למה היא כל כך יציבה לטובת חלק והרסנית לאחרים?
האם באמת יש אנשים שרוצים להידמות אליהם? האם מישהו עדיין מאמין שזה “תיקון” ו"טוב"?
המסקנה מתבקשת. מה שמוצג שנים כ"ארגון רוחני" ו"תנועת תיקון" בפועל מתנהג כמו כת: מבנה סגור, סטנדרטים כפולים, כסף ונוחות למעלה עם מינימום וגורלות שבורים למטה. מילים — על אור. תמונות — על מסוקים. אפשר לקרוא לזה בדרכים שונות. כת — לא עלבון, אלא הגדרה לוגית למה שנראה לעין.